בית לחם (300), מת"ק עציון, יום א' 30.10.11, בוקר
כולל ביקור מיוחד אצל מנוע שב"כ
07:15 מחסום 300: יש מדווחים על המתנה ארוכה, אחרים יוצאים מרוצים. אולי המאחרים הרויחו. 3חלונות פתוחים. איש אחד מבקש עזרה בעניין גיסתו, ילידת עזה הרוצה לבקר אצל קרוביה. הבטחנו לו את מספר של הטלפון של ארגון "גישה".
08:05 ,מת"ק עציון
כ-20אנשים מחכים בחוץ למרות שדלת אולם ההמתנה כבר פתוח. בפנים יש רק נשים כ-6במספר ועוד בחור צעיר אחד - כשהם נכנסות, נותנים לגברים להיכנס. הכל מתנהל בצורה מסודרת עם רשימה. במשך חצי שעה באים עוד אנשים. אין עוד יוצאים אבל אנחנו בדרכנו לביקור הנ"ל.
ביקור אצל מנוע שב"כ בטיפולנו
המקום: דרומה באיזור חברון
משך הנסיעה: כשעה כולל המתנה למארח ונסיעה אחריו לביתו. בדרך מתוסף עוד אדם שמכיר אותנו וגם הוא מנוע שב"כ.
משך הביקור כשעה וחצי.
אנחנו מוזמנות לסלון החדש, עם שלוש ספות לאורך הקירות, טלויזיה ובאמצע חלל ריק. המארח מאד גאה בסלון שהוא בעצמו בנה בקומה השנייה של ביתו. בקומה הראשונה גרה המשפחה ושם גם נמצא המטבח. בקומת הסלון ישנו חדר אמבטיה מרווח, חדש, נקי. ניכר שהילדים לא מבלים בקומה זו. יש 8ילדים, הקטן בהם בן 6שבועות. אשתו לא בבית בשלב זה.
השיחה מתנהלת בעיקר בין שני הגברים וסילביה. המארח, כבן 40-45, עתר לבית המשפט, לא נידחה, אלא הובטח לו פעמיים בביהמ"ש שידונו בעניינו בצורה חיובית בעוד שנה. עד עכשיו עוד לא הגיעה הפעם השנייה. מה פשעו, הוא איננו יודע.
לחבר שהצטרף אליו, נהג במקצועו כבן 60, יש סיפור ארוך עם השב"כ שקיצורו הוא שהוא כבר למעלה מ-10שנים מנוע. איך הוא בכ"ז מתפרנס? יש לו בית קפה/מסעדה בכפר והוא איכשהו מצליח להרויח ממנה. שניים או שלושה מבניו הם בוגרי אוניברסיטה, אחד מהם, פסיכולוג, עובד אתו במסעדה! בנותיו לומדות גם באוניברסיטאות והוא עצמו דובר עברית מצויינת, מתבטא בצורה מאד רהוטה ופורס לפנינו חיים שעברו מתעסוקה מלאה שמשכורת נאותה לצדה (בישראל) עד למצבו עכשיו כשהוא בקושי רב מתפרנס.
כעבור 3/4 שעה מצטרפת אשתו של המארח עם תינוקה הרך. אתה אנחנו מדברות באנגלית כי, למרות שמונת הילדים, הלידות, והטיפול במשפחה, היא הצליחה לסיים אונבירסיטה בחברון בחוג ללשון אנגלית. היא מורשית ללמד אנגלית בבי"ס, אבל תצטרך לחכות עד שהילד ייגמל, עניין של שנתיים, היא מספרת לנו ("כתוב" היא אומרת "בקוראן הקדוש שלנו, שאמהות צריכות להניק את התינוקות במשך שנתיים לפחות"). למרות שנותיה הלא מרובות כ"כ – כ-40 יש לה שלוש בנות גדולות, שתיים מעל ל-20ואחת בת 18. שתי הגדולות לומדות באוניברסיטה, האחת בבי"ל לומדת לשון ערבית, השנייה, בחברון, לומדת מלונאות ויחב"ל. היא – הבת השנייה - "פייטרית" האם אומרת. משפחה פלסטינית לא כ"כ ממוצעת.
כנהוג באירוח כזה, משפיעים עלינו עוגה, קפה, שקדים, מיץ, ועוד, ובסופו של דבר מופתעים שאנחנו לא נישאר לארוחת צהריים ולא נבלה גם אתם אחרי זה. בקושי רב אנו משכנעות את המארח ואשתו שאנחנו צריכות להגיע הבייתה בעוד מועד כדי להספיק את כל ההתחייבויות האחרות שלנו. שוב המארח נוסע לפנינו כדי להוביל אותנו לדרך המלך. באמצע הנסיעה הוא עוצר בחנות לשוקולדים ומביא לכל אחת מאתנו קופסת שוקולד גדולה תוצרת טורקייה "לילדים ולנכדים" לפרידה. היה כדאי...