קלנדיה, יום ב' 24.10.11, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
חנה בר"ג (מדווחת) ואורחים
24/10/2011
|
בוקר

הגענו בשעה 05:00. אוטובוסים הגיעו מכל עבר, ונוסעיהם זינקו החוצה בריצה לעבר התור. אולם ההמתנה היה מלא, התורים ארוכים. עד קרוב לשעה 06:00 היו רק שלושה שרוולי בדיקה פתוחים, ורק אח"כ נפתחו עוד שניים. הדוחק בכניסה לכלובים היה איום ונורא. אנשים דחפו ונדחפו, מעל לכלובים טיפסו הצעירים בנסיון "לגנוב את התור", השאגות בכל פעם שהקרוסלות נפתחו היו קורעי שמיים. התור לכניסה "ההומניטרית" הלך וגדל - אך הפתיחה הראשונה היתה רק בשעה 06:15. איש אחד שעמד בתור ניגש אלי בכדי להסביר לי שהוא חושב שהיטלר היה גדול המנהיגים והוא מצטער מאד שאני וכמוני לא חוסלנו כבר אז. החלטתי שאין טעם לומר דבר. אדם אחר, שעמד בתור "ההומניטרי" עם שלוש בנותיו החמודות פרס בפנינו את השקפת עולמו שמסתכמת במשפט הפשוט "מזה יצמח רק טרור ושינאה". קשה לראות ילדות קטנות הנאלצות לצאת מביתן בחשכת הלילה על מנת לאפשר לאב להיות בזמן במקום עבודתו. "האם את היית שולחת את בנותיך לבד לגהינום הזה" - כמובן שלא!

תור המכוניות היה ארוך אך ההתקדמות יחסית לימים אחרים די מהירה. על אנשי חברת האבטחה כבר נאמר כל מה שניתן.

ניסינו להתלונן, אך דיברנו לרוח. "התנאים הפיזיים" - אין אפשרות אחרת. הרגשנו שבבני ברק או בעפרה זה לא היה נראה כך - אבל הפלסטינים...למי בכלל איכפת.

עזבנו ב-08:00 כאשר התור הסתיים ונשארה רק הזוהמה, הבושה והתסכול!