עטארה, קלנדיה, יום א' 11.9.11, אחה"צ

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Observers: 
רוני המרמן ותמר פלישמן (מדווחת, מצלמת)
11/09/2011
|
Afternoon

מחסום קלנדיה:
לפני שבוע הן עדיין לא היו כאן. מהיכן ולמה הובלו והועמדו הבטונדות  ושרידי חסימות בפאתי המחסום מצדו הדרומי כשחלקן ערוכות באחידות ובטורים כמו למסדר, והאחרות פזורות אקראי?

"הם מנסים לעשות דרך אחת לבני אדם ואחת למכוניות", ניסה מכר פלסטיני להסביר לנו ולעצמו את ההיגיון המסתתר מאחורי הדברים. אבל העובדות בשטח לא מספרות על מחשבה שכוונתה שיפור הנגישות אלא על עוד ועוד הצרת דרכים ועוד ועוד מכשולים זדוניים המכבידים על מעבר אנשים ורכבים.

המתחם החופשי מחסימות הולך וצר, הולך ומצטמצם. נדמה שעוד כמה הצרות ותישאר במקום רק הכיכר לבדה שהיא בפני עצמה מכשול חסום לרכבים.

יד "אומן" זריזה כבר דאגה להשאיר חותמה על גושי הבטון בכתובות ורישומים בצבעים של ירוק, אדום ושחור  (צבעי דגל פלסטין) : "לפני שלוש ימים בא בלילה, אולי באחת בלילה, מישהו ערבי שגר באלמנייה (גרמניה)עם צבעים ומברשת ועשה את זה", סיפר המכר.

מחסום עטרה/ביר-זית:
"אנחנו פה כי זורקים אבנים... "אמר חייל כועס, אחד משלושה שירדו לקראתנו מהמגדל וניסו לשווא לסלק אותנו או לפחות להצר את צעדנו.

קשה להחליט אם המשפט הנ"ל הוא הביצה או התרנגולת. נכון שמפעם לפעם נזרקות אבנים לעבר הפילבוקס, נכון גם שבתגובה החיילים משתמשים באמצעי אלפ"ה (=אמצעים לפיזור הפגנות) הכוללים ירי והטלת רימוני גז כלפי משליכי האבנים, אבל האבנים אינן משליכות את עצמן וגם אין זה בגדר שעשוע עבור המשליכים.
הרי אם לא היה במקום מחסום ובמחסום לא היו החיילים החמושים, גם האבנים לא היו נזרקות.
אלא שאז, לשיטת החייל, הוא וחבריו היו מיותרים במקום זה...
חד-גדיא?