מת"ק עציון, יום ב' 3.10.11, אחה"צ

משמרת מיגעת, שהסתיימה בהצלחה

14.10 מת"ק עציון 

בחניה חנו מכוניות מעטות. אולם ההמתנה היה ריק. הנחנו שבפנים ממתינים רק אנשים מעטים שיטופלו ויצאו בקרוב, ואנחנו נסיים משמרת קצרה. 
טעינו. המשמרת הייתה ארוכה, מעצבנת ומיגעת, אבל הסתיימה בהצלחה.

14.30 עדיין לא יצא איש מהממתינים בפנים. חששנו שהחיילים לא חזרו ממנוחת הצהרים, או שאינם מתפקדים.  טלפנו למוקד ההומניטרי.

14.45 יצא צעיר שביקש רשיון כניסה כדי לעבוד במנזר בישראל ולא קיבל. הפננו אותו למחלקה במשרד הפנים שמטפלת במקרים דומים. 

15.05 יצאו גבר ואשה שחידשו כרטיסים מגנטיים וזוג נוסף שקבל רישיונות כניסה לישראל. חשבנו שהם האחרונים ועוד מעט יתרוקן המקום.
אבל אז ניגש אלינו אדם שסיפר שהוא חולה לב וזקוק להשתלת לב. כבר שנה הוא מטופל בבית חולים 'מוקסד' בירושלים. אחת לשבוע ביום שלישי הוא מטופל שם על ידי רופא מומחה. עד היום הוא קיבל בכל חודש רשיון כניסה חודשי. היום הודיעו לו מבית החולים שהם שלחו הזמנה ותיאמו עם מחלקת הבריאות את הרשיון החודשי שלו ושהוא יוכל לקבלו במת'ק עציון. הוא בא למת'ק , אך לא קבל את הרשיון. נאמר לו שהשב'כ חוקר את עניינו ושיבוא שוב מחר. החולה הסביר לחייל שכבר שנה שהשב'כ מאשר לו בכל חודש רשיון כניסה לירושלים ושמבית החולים הודיעו לו שהרשיון החודשי שלו אושר ונשלח למת'ק. הוא ביקש מהחייל לבדוק אם הגיע הרשיון. החיל סירב. האיש יצא ופנה אלינו. אמר שכשהיה קטין, עוד לפני שהייתה לו תעודת זהות, הוא זרק אבנים ונאסר. כשהגיש בקשה להיכנס לטיפול בבית החולים בירושלים, השב'כ חקר את עברו ואחרי החקירה הרשיון ניתן לו. לכן, לא מובן למה עכשיו פתאום הוא מסורב. ביקש שנעזור לברר. שלומית החלה לטלפן. לבקשתה, המוקד ההומניטרי בירר והודיע שנאמר לו שהרשיון עוכב מפני שלא היה תיאום עם מחלקת הבריאות. בבית החולים טענו בתוקף שהיתה פנייה ותיאום ואמרו שהרופא יפנה שוב. נסינו להתקשר עם הבריאות לברר אם הגיעה אליהם הפנייה, אבל הם לא ענו לטלפונים. שלומית לא התיאשה. היא התקשרה שוב למוקד ההומניטרי ובעזרתו הגיעה אל מחלקת הבריאות שאישרה שהיה תיאום ושהרישיון נשלח. חולה הלב נכנס שוב פנימה בתקוה שיקבל אותו, אך שוב יצא מאוכזב. אמרו שהשב'כ עדיין בודק. שלומית המשיכה לטלפן. המוקד ההומניטרי שיתף פעולה. אחרי שעות אחדות וטלפונים רבים נאמר שהרישיון הגיע למת'ק, אבל הוא עדיין לא מודפס. כבר ירד הערב. המת'ק עמד להסגר. החולה ישב עגום ומיואש. קצין, סגן א', בא לנעול את האולם ושלומית ספרה לו את סיפורו של האיש. הקצין הבטיח להיכנס ולבדוק אם הגיע הרישיון המודפס ובאדיבות ובהתחשבות הציע שבינתיים הוא לא יסגור את האולם, כדי שהחולה יוכל לחכות שם. הוא נכנס פנימה והביא סוף סוף את הרשיון המיוחל.