עזון עתמה, שער תמר, בידייה, מסחה, א-זוויה, דיר בלוט, כופר א דיק, ברוקין. יום שני, 17.10.2011 בוקר

06:25 שער עזון עתמה דרום – בגלל החג לא עובדים בבנין בסביבה ולפיכך מעט עוברים והם עוברים מהר. היו אולי כ 30 אנשים ותוך 15 דקות התור נעשה דליל ורק טפטוף של עוברים המשיך להגיע כל הזמן מהכפר, אחרי 07:00 הגיעו פועלים עם כלי עבודה שלא הולכים למסיק אלא לעבודות בנין והקבלנים שלהם חיכו להם. לפני כן – העוברים אמרו שהולכים למסיק. נשים שהגיעו הועברו בשער המכוניות מיד.  יש שני חלונות לבדיקת תעודות ואז מ"צ בחוץ בודקת את החפצים  - אם יש. מגיע אדם עם עגלה וארגזי תפוחי אדמה. לא מאפשרים לו להעביר. רק לגרים ממול מותר להעביר כמויות של אוכל וציוד לצרכיהם. הטענה היא שהנ"ל רצה להעביר התפוחים למסעדה שבסביבה.

קצין המת"ק שהגיע מספר לנו שמיד לאחר החג מתחילים להזיז את הגדר של עזון עתמה כך שהיא תיכלל בתוך אזור הגדה. לא ידע לומר איפה בדיוק תהיה הגדר החדשה והאם תכלול את כל או מירב המטעים.

לקראת 07:15 מגיע טנדר משטרה וממנו נשפכים 9 פלסטינים אזוקים – שב"חים. הם נתפסו ברמת גן ובני ברק הבוקר. המג"בניקים (ללא מדים) מורידים מהם את האזיקים אבל לשם כך עליהם לחפש מספריים מיוחדים. מזל שלאחר מהחיילים היו כאלו. להם יש במכונית אזיקים אבל אין להם ציוד לשחרור מהאזיקים!   4 מהפלסטינים מקבלים בחזרה את תעודותיהם ונשלחים אחר כבוד לעבור לעזון עתמה.    5 מהם, עם קבלת התעודות חוצים את הכביש, ומחכים לטרמפ – לאן? בחזרה לעבודה בישראל. יש להם רישיונות עבודה אבל אין להם רישיונות שהיה בלילה והם שהו בלילה בישראל, לכן נתפסו והובאו הנה – בקיצור טרטור.

07:25 שער תמר. נסענו לשם עם המ"תק. לאחר מספר דקות מופיעה קבוצת חיילים שפתחה וסגרה את שער דן במסחה ועכשו הם פותחים את שער תמר, כ 25 מחכים ואחר הגיעו עוד כחמישה עוברים, זקן, נשים ילדים וגברים בכל הגילאים, חלקם על אופנים, עם חמור ועגלה וגם טנדר עמוס בקרטונים ריקים. ראשית עוברים אלו שהולכים לאורנית ואז שאר הנשים וכל השאר ולבסוף מגיע עדר כבשים וגם הוא עובר. עז אחת מצאה חור בגדר ועברה לפני העדר. מעניין שאז הראה אחד הפלסטינים את החור בגדר לחיילים וכנראה ביקשם לתקנו. כולם מתפזרים בסביבה ורק מספר קטן מהם המשיך לאורנית שגם שם יש מטע באזור הישוב. נאמר לנו שלכולם יש גם רישיון מעבר בעזון עתמה דרום אך הם מעדיפים את שער תמר שקרוב יותר למטעים שלהם. עדיין אלו ההולכים לאורנית אמנם הולכים בכביש אך הדרך ארוכה ברגל. מול השער בשטח המנוכס לישראל, בנין, שלפי דברי אחד האנשים שייך לו אך אין הוא מורשה לישון בו. כאשר יזיזו את הגדר מקווה לחזור ולגור שם. אנו רואות  גם אנשים שעברו עכשו בשער עזון עתמה דרום ומגיעים הנה לאזור שער תמר, אולי בתיהם יותר קרובים לשם ולכן זה עדיף. עכ"פ על רובם ללכת דרך ארוכה ברגל. השער יישאר פתוח עד 08:00 בבוקר. אנחנו עזבנו קודם.

08:00 המשכנו דרך הכניסה לאורנית ומשם על כביש 5 עד לברקן – בידייה, מסחה, א-זוויה, ודרך רפאת, דיר בלוט, כופר א-דיק, ברוקין וחזרה. בדרך דיברנו עם מוסקים שאמרו שלא היו להם בעיות עם המתנחלים. איזה יופי של טיול, אם החיים בהם לא היו כל כך גרועים.