קלנדיה, יום א' 2.10.11, אחה"צ
שריף כבר לא הולך לבית הספר
משחלף חודש ספטמבר ועמו פג החשש מפני "צונאמי מדיני", כשתסריטים מזרי אימה ונבואות זעם אודות רבבות בני אדם מכל רחבי הגדה שיצעדו לעבר מחסום קלנדיה התבדו, שב המקום לשגרה המשמימה, האפרורית והמייאשת.
את החסימות על הדרך המובילה מרמאללה ואליה הסיט הצבא לצדי הכביש והתנועה שבה להיות חופשית (אם פקקים שאורכם מאות מטרים משמעותם "תנועה חופשית"). גם בלון הצילום הלבן שריחף כל החודש ממעל נעלם. כנראה אוכסן באי-שם.
שוב האשפה בצדי הדרך נערמת, שוב מזנבים ילדים רוכלים אחרי העוברים, האוויר שב להיות רווי באבק וגזי פליטת מכוניות בלא הריח הצורב המתקתק של רימוני הגז.
אוזלת היד, המחסור והצער הם הדיירים הקבועים במחסום, במחנה הפליטים ובקרני-הרחובות, הם נסוכים על פני האנשים והילדים ודבקים גם בנו.
מחסום קלנדיה הוא כאבן שואבת למיואשי הגדה כולה. מכאן, ממקום זה אליו מזדמנים בעל כרחם אלפי בני אדם ביום, מקווים הם, הדלים מכל, למצוא מעט פרנסה, כמה שקלים ביום, או כדבריהם:"להביא לחם הביתה". ביתם של רבים מהם אינו כאן בקלנדיה, אלא בערים ובכפרים רחוקים מכדי לשוב אליו מדי ערב. הם שוכרים חדר דל או מיטה בבית זרים, במחנה הפליטים או בעיירה הסמוכה אר-רם.
זר למקום הוא גם אביו של הילד שריף שבקול רך ועצוב סיפר:
"הוצאתי את שריף מבית הספר... אני צריך עוד מישהו שיעזור לי בפרנסה, בבית יש עשרה... הילדה הגדולה שלי באוניברסיטה, את יודעת, היא אכלה אותה השנה כי לא היה לה קומפיוטר. היום, אפילו בכתות של יותר קטנים כבר צריך קומפיוטר. אבל מאיפה אני אקנה? אולי ינשאללה, בשנה הבאה אחזיר את שריף ללימודים.... אבל זה תמיד, כל שנה, יותר קשה ויותר פחות כסף. והכול כל כך יקר... אולי גם אצלכם בישראל יש אנשים מסכנים, אבל אצלנו, הפלסטינים, הכול יותר קשה... מהבוקר ועד עכשיו עשינו ביחד (הוא ובנו שריף) רק עשרים שקל. אפשר לחיות ככה?..."
שריף בן חמש עשרה, קו של עצב משוך על פניו. מבטו רציני ונבון. כשהוא מחייך רק תווי הפנים מחייכים. חיוך בלי עיניים.
שריף יודע, גם האב יודע, וגם לנו ברור ששריף לא יחזור ללימודים. שהוצאת ילד מבית הספר היא פעולת אל חזור, שהביטוי:"אינשאללה" הוא לכיסוי המציאות, למסיכה, שזה נאמר ממקום של תרבות והרגל, ממשאלת לב שאולי הבלתי אפשרי יגבר על הידוע והמציאותי. כי עתידו של שריף ידוע כעתידם של נערים אחרים רבים כל כך, כי הוא במסלול האין ברירה, שבמהלך שנות התבגרותו ילמד על גופו ונפשו את חוקי השרידות הקשים ואת המחירים שהם גובים, עד שרתמות עול פרנסת המשפחה תכלאנה ותשעבדנה את גופו ונפשו.
כאב וצער היו בקולו של האב. איש טוב הוא, אב טוב ודואג לילדיו. בעבר עבד בישראל, עובד קשה ומפרנס בכבוד את משפחתו. מאז שהוקמו המחסומים נחסמה דרכו לפרנסה והמדרון נעשה חלקלק יותר ויותר עד להתרסקות, עד שנאלץ להוציא את בנו מבית הספר, מעשה שחורץ את גורל עתידו של שריף.
חדש על החומה:
1. :"KHAIBAR/SPACE" - זכר לקרב שניהל מוחמד בראשית ימי האיסלם נגד שבטים יהודיים מנוה המדבר חיי'בר שבחצי האי ערב. הקרב שהסתיים בניצחונו של מוחמד מהווה מקור השראה ללוחמים מוסלמים.
2.: "FARTS"האם הכותב רמז שהחומה היא נפיחה?