בית לחם (300), יום ו' 16.9.11, אחה"צ

צופות: 
אפרת ב., קלר אורן, אורחת מעמותת שתיל מחו"ל
16/09/2011
|
אחה"צ

09:00 – 11:30

תקציר:  ילדים לא עוברים (יש לאבא אישור עבודה)
            חיילת גסת רוח

ארבע עמדות פתוחות, לא נוצר עומס, ומדברי הפלסטינים, גם בצד השני אין המתנה.

הנקודות המצערות של המשמרת:  מספר פלסטינים בעלי אישור עבודה קיוו להיכנס עם הבן/הבת  אבל זה לא התאפשר.

יצא אלינו קצין מג"ב והתעניין מה קורה.
- הכל בסדר?
- במחסום קשה להגיד שהכל בסדר... בחוץ, בשמש, ללא גדרות  הכל בסדר...
- אבל בכל זאת, הכל בסדר?
- תראה, אחד הדברים המקוממים זה שלא מאפשרים לפלסטינים לבוא עם ילדיהם הקטנים לעיר הגדולה ירושלים ביום שישי, אם יש להם רק אישור עבודה. האם זו לא התעללות סתמית? עכשיו היה כאן פלסטיני שרצה לעבור עם בתו בת החמש ולא נתנו לו.  [הסתבר שהוא מחברון. הוא נאלץ לחזור לבית לחם ולשלוח את בתו במונית לחברון ואז חזר למחסום ועבר לירושלים].
- גם לי יש ילדה בת חמש ולא הייתי רוצה להיות במצב הזה, אומר קצין מג"ב, ברגע של רגשנות נוגעת ללב.
- אז אולי תלחץ שישנו את הגזירה הזו!  וחוץ מזה אם אתה שואל אם הכל בסדר, אז החיילת בעמדה 1 בוטה, גסת רוח, צועקת. אנחנו מתביישות  מהתנהגותה. אולי תגיד לה משהו.
הקצין נכנס לבודקה ושוחח עם החיילת והלך. שתי דקות אחר כך החיילת חזרה לצרוח על אנשים.