קלנדיה, יום ד' 21.9.11, אחה"צ
16:00 ככר דרומית. המיניבוסים הועברו לכביש המוביל ל-443. מגרש החנייה של האוטובוסים הפך למתחם של כל רכבי הצבא למינהם. בולדוזר, טנדר אחזקה של מכשול קו התפר, מכוניות משטרה ורכבים צבאיים שונים. וגם שני סוסים יפים קשורים. ברקע קולות ירי,צופרי אזעקה וקולות רמקול ממגדל השמירה. כל זה לעומת מיעוט הולכי הרגל והרכבים.
סככת ההמתנה ריקה,למעט מוכר הממתקים שלא מוותר על אף יום. שרוול
2 פתוח. נהגי המוניות המובטלים מעבירים את זמנם במשחקי ילדים.
16:30 חילופי משמרות בין החיילים המוצבים בכניסה למחנה הפליטים, כולם חמושים במסיכות ואמצעי ירי והגנה של גז מדמיע. מרחוק מכולת אשפה מעלה עשן. ניידת של ערוץ 2 ועוד צלמים ממוגנים מסתובבים בשטח.
תחושה מוזרה,לעומת הדיווחים על אלימות ששמענו. החיילים הולכים ושבים בנינוחות, האנשים מגיעים למחסום מכוון רמאללה גם לא נראים מוטרדים. בעיקר כולם רוצים לדבר ולשתף. רופא שעובד בקופת חולים לאומית,מדגיש את הרצון לשלום. אדם אחר, בעל מינימרקט אוטודידקט קרא את עמירה הס, גדעון לוי ועוד... "יש לכם פרטנר,אבל אתם מפחדים. זה הבית שלנו ואנחנו רוצים שקט." מסתכל על החומה: "אין לנו אוויר". ועוד בחור צעיר, כמעט נער "לא תהיה אינתיפאדה".
הכל בטונים רגועים,לא מתלהמים,בייאוש שקט.
17:20 המעבר לתעודות כחולות ומסלול המינבוסים לכוון דרום סגורים. בסככה הכלוב מלא ורק שרוול אחד פתוח. כך שמעט האנשים שבכל זאת רצו לעבור ואנחנו בתוכם נאלצו לבזבז 30-35 דקות כך סתם, שהרי הזמן הפלסטיני אין לו משמעות וערך.