סיור בכפרים: סוסיא, אום אל ח'יר, דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום ג' 20.9.11, בוקר

צופות: 
חגית ב. מיכל צ. (מדווחת)
20/09/2011
|
בוקר

משמרת יוםג20.9.11

 

10.00-16.00

אורחים: עמוס ל. מינה ע. 

ה-20 בספטמבר, סמן להתחלת תהליך היסטורי. יצאנו ליום ארוך מהרגיל כדי לנסות ולראות מה עובר על אנשים ביום זה ולשמוע הלכי רוח רבים ככל שניתן. למרות שאני כותבת את הדוח שלושה ימים מאוחר יותר, כשבמציאות חיינו שלושה ימים זה הסטוריה, הרי שמחשבות ותקוות שורדות זמן רב יותר, כך שהכל עוד אקטואלי ומעניין גם אם לא מפתיע במיוחד.

מעבר מיתר

ריק מעוברים בשעה זאת. פה ושם מגיע סוחר שלא צריך להתייצב לעבודה ב7.00 בבוקר. מוכרי המזון משועממים, לידם כמה שממשיכים להיות מנועים אך מממשיכים להגיע בבוקר בתקווה ש....

אחרי שנתנו את האינפורמציה הרלבנטית ורעננו טלפונים של סילביה וחיה ניסינו לשמוע מהי הרגשתם ביום זה.
אלה שהעזו לדבר אמרו שלא מאמינים שיקרה משהו וגם לא רוצים שיקרה שינוי כי ההנהגה שלהם לא מתאימה ולא טובה.
מי או מה כן יכול לעזור? שאלנו.
"רק מי שילך בדרך שמצווה הקוראן", נעננו. "מה מצווה הקוראן?". הם מספרים על יחסים מיוחדים שהיו בין מוחמד לשכנו היהודי ועל האיסור ללכת בדרך אלימות והרג ועוד כיו"ב. זה לא חדש אבל שוב מזכיר לנו, כמו אצלנו, הספר הוא אותו ספר. את הפירושים והצידוקים למעשיו כל אחד נותן כרצונו.

דרום הר חברון

על כביש 60 נראים יותר רכבי משטרה ויותר ביקורת אבל דגלי ישראל חדשים נתלו לכל אורך הכביש. מתנחלי דרום הר חברון מודיעים לכולם למי הארץ הזאת ואיזה יום עצמאות הוא זה.
החלטנו לבקר שוב את אנשי סוסיא הסובלים כל הזמן מהתעמרות המתנחלים. מה שלומם ביום הזה?
הרבה גברים יושבים באפס מעשה. יש הדוברים עברית רהוטה משנים של עבודה בישראל ועכשיו לא ניתן להם יותר.
שמענו מגוון של מחשבות:
1. הפלסטינים צריכים לקבל שליטה מלאה על שטחי C, אחרת שום דבר לא ישתנה.
2. אין צורך בשתי מדינות, צריכים לחיות ביחד במדינה אחת.
3. החמאס נבחר? עדות לתהליכים דמוקרטיים. ואצלכם הרי ליברמן נבחר! הם מזכירים.
אבל כולם לא מאמינים שיקרה עכשיו משהו באמת.

נסענו גם לאום אל ח'יר, שם מנסים השלטונות להראות שדין שווה להם ולאנשי מיגרון. כל מבנה בלתי חוקי ייהרס. אחיזת העיניים הזאת היא בלתי נסבלת. כמויות הרוע ששופכים אנשי כרמל והמנהל האזרחי על השכנים הצמודים להם  זועקות לשמים. חוטי החשמל וצינורות המים העוברים בשטחם כמו גם בסוסיא,לראותם בלבד - בעבורם. הכל ל"אדוני הארץ".
שם שוב נשמעים רק סיפורי הסבל והניסיונות של ארגוני השלום לעזור להם. אנחנו חוות תיסכול גדול.

חברון

בכניסה לקרית ארבע מזהה אותנו השומר. "באתם לחגוג את הכרזת המדינה עם הפלסטינים?" הוא שואל, וממשיך להיות סימפטי כתמיד.
במצפה אביחי הבלתי חוקי נוספים כל הזמן מבנים.
עצרנו לראות מה "שלום" חוות פדרמן. יש בה חיים. עוד אנחנו מסבירות לאורחינו מי ומה, מגיעה סובארו חבוטה ובתוכה בחור צעיר בלונדיני מאד.
"מי אתם?" הוא שואל, "למה באתם להפריע??
"מי אתה"?
"אני גר פה" הוא עונה ומראה באצבעו אל מתחם החווה.
"תלכו, תלכו לעזור לחברים שלכם. באתם לעשות צרות?"
הוא נוסע ואנחנו רואים שהוא יורד ברכבו אל העמק בו גרים בני המשפחה הזאת שאיש לא מעז "לגעת" בהם.
בחברון הכול שקט ומתוח. הצבא והמשטרה נמצאים בכל פינה. העיר מייאשת כרגיל, אך שום דבר לא יוצא דופן.

מערת המכפלה
מ"בית גוטניק" בוקעת מוזיקה יהודית מחרישת אוזניים. אצל עבד בחנות המזכרות ממול יושבים אנשי ארגוני שלום צעירים המתלוננים שהחיילים מציקים להם. אנחנו מבקשות שיכתבו לנו דו"ח ברור ומפורט כדי שנוכל להתלונן, ובינתיים אנחנו ממליצות להנמיך פרופיל, לתצפת ביתר דיסקרטיות ולזכור שיש להם מפגש עם חבר'ה צעירים מאד, בגילם – החיילים - עם אותה התלהבות ואותה אנרגיה כשלהם, רק בהיפוך. על כל המשתמע מכך.

בחזרה הביתה, במכולת באל פאוור, מצאנו את המלפפונים הכי טובים. מ. ידידנו ונהגנו לא מאמין שיקרה משהו באמת. "הרי נתניהו לא רוצה שלום, נכון?" הוא שואל. אז לא יהיה.

הכל "כאלאם פאד'י" - סתם דיבורים.