עופר - חקירת עד

בוקר + אחה"צ

הטרטור המשפיל והמדכא של משפחות העצירים נמשך. הוא הומתק מעט כשהקהל נטל יוזמת אי ציות ספונטאנית - לרגעים משעשעת. מצד שני, 2 דיוני הוכחות שבהם צפינו - שניהם בעניין המאבק העממי הבלתי אלים נגד הגדר (בילעין ואום סלמונה) - מוכיחים שגם המערכות הישראליות הנוגעות לכיבוש (משטרה, שב"כ וביהמ"ש הצבאי) מטורטרות בשל מאבק זה. העדים מטעם התביעה שהופיעו בדיונים אלה - הם מרוב טרטור איבדו את הזיכרון...

כשהגענו ב 9:50 ראינו עשרות בני משפחה נוהרים ממגרש החניה לעבר הכניסה הצפונית. כעבור דקותיים, כשהיינו ברחבת הכניסה לביהמ"ש, ראינו חיילים בהולים מאלתרים מחסום מאחד הספסלים הפזורים תחת הרחבה המקורה. אותו ספסל-מחסום  מנע מן המשפחות את הכניסה, ובאחת נוצר תור צפוף של בני אדם כלואים כבהמות בין חומת מתחם עופר לבין הגדר.בהמשך יצאו כל עורכי הדין מביהמ"ש לרחבה ,שוחחו עם המשפחות והסבירו שהבעיה קשורה שוב למחסום ביתוניא שהוא אחרון המחסומים שהמשפחות עוברות בהם לפני הגיען לעופר.בחודשים האחרונים קרה שהמשפחות נעצרו במחסום ולא הותר להן להגיע לעופר:  

http://www.machsomwatch.org/he/24_12_09

לא ברור מה גרם לכך שבסופו של דבר, כעבור שעת המתנה הותר למשפחות להיכנס. האם היה זה אקט המחאה של עורכי הדין שיצאו החוצה אל המשפחות , או שהיו אלה השופטים שעמדו אף הם לצד המשפחות- כך על פי עורכי דין ,או שמא נוכחותם של נציגים קונסולאריים כולל נציג האיחוד האירופי ,או אולי כל אלה יחד? כמחצית השעה הצטופפו בני המשפחה, חלקם הרימו קולם, אחרים התאמצו לדבר עם עו"ד מעל ראשי האנשים, ואז פתאום בקלילות טבעית ופשוטה, צעיר שעמד דחוק לספסל-מחסום העביר רגל אחת, רגל שנייה, והופ הוא ברחבה. זו שעמדה לידו חיקתה את תנועותיו ובאלגנטיות גלשה מהתור לרחבה.השלישית בעזרת הרביעי הזיזו את אותו ספסל-מחסום, ובתוך דקה כל התור היה בפנים. לרגעים שררה תחושה של הקלה של איזה ניצחון קטן, אלא שההמתנה התארכה, החיילים צעקו על הקהל "אירג'ע לווארא" (לזוז אחורה), המתח שוב גבר. ואז יצא לקדמת הקהל מוחמד ח'טיב ופתח בצעקות מחאה על החיילים והשוטרים שמעבר לגדר החוצה ביניהם:" אתם לא תתייחסו אלינו ככה!" החיילים השיבו שלא יתנו לו להיכנס, ומוחמד השיב :"יש לי משפט ,אני נכנס אם אתם מסכימים או לא מסכימים...מספיק עם זה...!" לבסוף כולם נכנסו.

אולם 2

שופטת : רס"ן שרון רבלין-אחאי 
סנגורית : עו"ד גבי לסקי 
תובעת :  סרן יעל כהן-וגון

נאשם :מוחמד עבד אלכרים מוצטפא ח'טיב - תיק מס' 3599/09, ת.ז. 851611053

תושב בלעין - משוחרר בערבות ובתנאים מגבילים

אישום: הסתה

חומר רקע מדיון קודם:

http://www.machsomwatch.org/he/6_8_09

 חקירת עד תביעה 3 , שריף קטיש ,חוקר פח"ע  במשטרת ישראל - ערבית שפת אמו

למדנו מהעדות שצוות מיוחד במשטרת ישראל בראשותו של איציק שמואל עוסק בעצורי בילעין - בשלושת המפלילים הקטינים וב- 33 המופללים - רובם חברי הוועדה העממית נגד הגדר. זהו צוות חקירות פח"ע (פעילות חבלנית עוינת), ובלשונו הציורית של העד "פח"ע ירוק" - לא במובן האקולוגי אלא כהשאלה מצבע ת"ז של תושבי השטחים הלא יהודים.
למדנו משהו על מורכבות היחסים משטרה - שב"כ; על אף ש"השב"כ הוא הכתובת" בעניין ההחלטה על המעצרים (גם של  קטינים), "צוות החקירה ,אינו ת"פ של השב"כ", כי "אנחנו עובדים ביחד עם השב"כ ".

ניכר שהעד התכונן היטב לנושא הבעייתי של חקירת קטינים .בחומר הכתוב שלפניו וששימש אותו בעדותו ,הוא תאר מספר פעמים את הכנסת האורחים שהוא נוהג בנחקריו הקטינים: "בחקירה מיום  ה- 23.6.09 הוגש לחשוד שתייה,סיגריות ועוגיות במהלך העדות ...ב- 22.7.09  הוגש לו סיגריות, קפה ומים..."  ובהמשך, בחקירת  מפליל-קטין אחר ב- 29.6.09, הוא אמר/קרא: "כפי שאני רואה, לא היו נסיבות חריגות ואף הוגש לחשוד שתייה קרה."  
כשהסנגורית לחצה בעניין חקירת הקטינים, השופטת התערבה ופירשה לעד: "היא שואלת, כי כך חוקרים בישראל נוער". אני תוהה אם השתייה, הקפה, התופינים והסיגריות היו מעין פיצוי על כך שהקטינים הפלסטינים אינם נחקרים כמו עמיתיהם בישראל, או שמא היו לא יותר מ "הגזר" של החקירה, שהייתה מלווה לפי טענת אחד הקטינים ב"מקלות" רבים: "העד טען גם שהוא חתם רק בגלל שהחוקר הפחיד אותו ואיים עליו ...שירביץ לו וקילל אותו..."

גם "ספר ההפללות" המפורסם של בלעין שעליו דיווחנו בעבר, מככב.
חשוב לציין שבטרם החלה העדות, השופטת שאלה את העד אם עדותו נסמכת על הזיכרון או על החומר הכתוב שהיה מונח לפניו .תשובתו: "התובעת הציגה לי את האימרות קודם לכן, אני מעיד... על סמך הכתוב. אני לא זוכר את מעמד החקירות עצמן." מדובר בחקירות שהתבצעו לפני כחצי שנה, והוא באופן מוחלט נצמד לחומר הכתוב. מעניין איך זיכרונם של החוקרים הללו מסוגל להיות פנומנאלי כשהם עוצרים פלסטינים על עבירות שבוצעו לכאורה לפני 5-6 שנים ויותר- תופעה שכיחה ביותר לפי ניסיוננו.

דיון ההוכחות הבא נקבע ל .13.4.10

נאשם: עיסא יוסף אבראהים סמנדר - תיק מס' 2079/08, ת.ז. 952730166

תושב רמאללה

נאשם בפעילות נגד הסדר הציבורי משוחרר בערבות ובתנאים מגבילים

חקירת עד תביעה מס'  2 - סאלח גאנם, שוטר מג"ב                                                 
חקירת עד תביעה מס'  3 - מוחמד חון, חוקר בתחנת משטרת חברון

ב  8.6.07 השתתף עיסא סמנדר ,צלם ופעיל למען חקלאים פלסטינים כבן 50, בהפגנה בכפר אום סלמונה ע"י בית לחם. גם ההפגנות שם מקורן בהפקעת אדמות לצורך הגדר. הוא נעצר בברוטאליות ונחבל בפניו. בחקירה הוא התלונן ופניו, החבולים צולמו, אולם התמונות נעלמו. גם תלונה למח"ש לא הוגשה כפי שנדרש. החקירה בערבית לא הוקלטה בניגוד לתקנות שמחייבות הקלטה ושנכנסו אז לתוקף. הוא שוחרר והוגש נגדו כתב אישום.
בשל סירובו לעסקת טיעון, מתנהל המשפט.
זכרונו של שוטר מג"ב, שלטענת עיסא סמנדר, הוא זה שעצר אותו באלימות ואחראי לחבלות שנגרמו לנאשם, היה מוגבל לטקסט שהיה מונח לפניו ושממנו קרא את עדותו לתובעת.

"אני נזכרתי באירוע לאחר שהתובעת הציגה בפניי את האימרה שלי..." אמר בפתח העדות. לעומת זאת זכרונו נמחק לגמרי כשהסנגורית ניסתה לברר איתו את שהתרחש בהפגנה. למעלה מ  30 פעם הוא השיב לשאלותיה ב"לא זוכר" או "לא זכור לי". הוא לא זכר מי ביצע את המעצר, שלעצור הייתה מצלמה, ושהוא זה שהכניס את הנאשם לג'יפ, שהיו גם ישראלים עצורים, כמה זמן נמשכה ההפגנה ועוד. בתשובה אחת הוא עשה שילוב מדהים בין הזיכרון והשכחה: "ראיתי שהיה שימוש בכוח סביר, אבל לא זוכר מי השתמש בכוח." הוא ראה את הכוח הסביר, כי זה מה שכתוב באימרתו ,שהרי "אני לא ארשום משהו שלא היה", אבל הוא לעולם ישכח מי היה מקור אותו כוח סביר שהופעל בעת המעצר. נו טוב.

העד השני הולך בדרכו של הקודם: "אני זוכר במעורפל ...כשקראתי את האימרה אני נזכרתי... אך אני לא יכול להסתמך על הזיכרון, ואני מעיד בעיקר על סמך הכתוב באימרה."  שוב איבוד זיכרון טוטאלי בשאלות המהותיות שנשאלות ע"י הסנגורית בעניין צילומי הפנים החבולים שהוא עצמו צילם ושנעלמו, בעניין התלונה למח"ש שלא הגיש, או בדבר קיומם של 2 דוחו"ת על המעצר, כשהשני "מתקן" את הראשון.
 

הישיבה הבאה ב- 13.4.10 .ההגנה רוצה להעיד את הנאשם ועוד 2 עדים