עופר - יידוי אבנים, קטינים

צופות: 
אילנה המרמן, רוני המרמן (מדווחת)
16/02/2010
|
אחה"צ

אולם 3: בית המשפט לערעורים

 

שופט: סג"א נתנאל בנישו

תובע: סרן מיכאל אביתן

סנגורית: עו"ד גבי לסקי

החשודים:

-חאלף לותפי חאלף עווד - תיק 1218/10, ת.ז. 859831802 - בן 14

-מוחמד נעים אחמד מוראן - תיק 1219/10, ת.ז. 859346173 - בן 15

 

תקציר:

איך להחזיק 2 קטינים במשך 11 יום במעצר למרות החלטתם של 2 שופטים לשחררם.

 

מוחמד (15) וחאלף (14) מהכפר בודרוס חשודים ביידוי אבנים לעבר גדר ההפרדהinfo-icon.

איש לא נפגע, ולא נגרם כל נזק לרכוש. מוחמד נעצר ב 11.2.10, ואילו חאלף הצליח להימלט ונעצר כעבור יום. ב 14.2.10 שני הנערים הובאו לביהמ"ש והודו בזריקת אבנים. השופט המכהן באותו יום החליט לשחררם, אך התביעה ערערה בביהמ"ש לערעורים.

הערעור התקיים ב 16.2.10 בנוכחותנו. התברר שלא זו בלבד שהתביעה ערערה, היא גם הגישה את כתב האישום לביהמ"ש בלי להודיע על כך לסנגורית גבי לסקי (לכאורה לא ניתן היה להשיגה). גבי לסקי זעמה. אם הוגש כתב אישום, לא הייתה כל סיבה להחזיק את הנערים במעצר. ועוד, היא טענה, לא יידעו אותה על חומר הראיות. השופט בנישו לא חשב שזה משנה אם הקטינים מבלים את היומיים במעצר או מחוצה לו והציע שגבי לסקי תלמד את החומר בהפסקת הצהרים ושהצדדים ייפגשו אחה"צ בביהמ"ש קמא.

אחרי הצהרים נמשך הדיון באולם 5.

התובע טען למסוכנות של 2 הנערים. הוא הציג וידיאו שצולם בידי מצלמת התצפית של הגדר ובו נראים הנערים זורקים אבנים לעבר החיילים (ממרחק 100 מ'). העובדה ששני הנערים יידו אבנים יחדיו (!), ואף השתמשו ברוגטקה (!) הגבירה את הסכנה המידית. סיבה נוספת להחזקת הנערים במעצר היה ניסונו של חאלף להימלט.

הסנגורית הצביעה על העובדה שאחד הקטינים נחקר במשך שעה וחצי בלילה (אחרי השעה 23:00) בלא נוכחות הורה או עובד סוציאלי, וגם לא בידי חוקר נוער. כל זה אינו תואם את תיקון 14 לחוק הנוער אשר יצר סטנדרטים חדשים בנוגע לחקירות קטינים. מטרת החוק היא לשקם את הקטין, ולא להעניש אותו. גם אם החוק הזה אינו חל על תושבי השטחים הכבושים, הרי שרוח החוק ועקרונותיו צריכים להנחות את ביהמ"ש הצבאי להחילו גם בשטחים. התנהלות החקירה בצורה לא תקנית חייבת להוות סיבה מספקת לשחרור הקטינים.

בהתחשב בעובדה שמדובר בתלמידי בית ספר ושהמעצר עלול להשפיע עליהם לרעה, שעברם נקי, וכן שחקירתם התנהלה לא כשורה, החליט השופט לשחררם בערבות של 5000 ₪ כל אחד.

כמו כן, נתן לתביעה אפשרות לערער תוך 48 שעות (עד 18.2.10 בשעה 16:00). קביעה זו גרמה לתביעה להגיש ערעור נוסף על ההחלטה לשחרר את 2 הקטינים. הסנגורית ציינה שאילו השופט היה מאפשר לתביעה רק 24 שעות לערער, כי אז אולי כלל לא הייתה מגישה ערעור.

ואכן, ב 18.2.10 הגישה התביעה את ערעורה, והדיון בערעור התקיים ב 22.2.10 (ר' דו"ח "עופר" בתאריך זה).

בערעור שהתקיים ב 22.2.10 לפני השופט סג"א צבי לקח, הציגה התובעת סרן ז'ניה וולינסקי את אותם הטיעונים שהוצגו בדיון של ה 16.2.10 באולם 5.

היא הציגה וידיאו שצולם בידי מצלמת התצפית של הגדר ובו נראים הנערים זורקים אבנים לעבר החיילים (ממרחק 100 מ'). העובדה ששני הנערים יידו אבנים יחדיו (!), ואף השתמשו ברוגטקה (!) הגבירה את הסכנה המידית. סיבה נוספת להחזקת הנערים במעצר היא ניסונו של חאלף להימלט.

התובעת ביקשה מעצר של הנערים עד תום ההליכים המשפטיים.

הסנגורית שוב הצביעה על העובדה שאחד הקטינים נחקר במשך שעה וחצי בלילה (אחרי השעה 23:00) בלא נוכחות הורה או עובד סוציאלי, וגם לא בידי חוקר נוער. כל זה אינו תואם את תיקון 14 לחוק הנוער אשר יצר סטנדרטים חדשים בנוגע לחקירות קטינים. מטרת החוק היא לשקם את הקטין, ולא להעניש אותו. גם אם החוק הזה אינו חל על תושבי השטחים הכבושים, הרי שרוח החוק ועקרונותיו צריכים להנחות את ביהמ"ש הצבאי להחילו גם בשטחים. התנהלות החקירה בצורה לא תקנית חייבת להוות סיבה מספקת לשחרור הקטינים.

התנאים בהם ביהמ"ש קמא היה מוכן לשחרר את 2 הקטינים נראו מבטיחים די הצורך שהנערים לא יחזרו על מעשיהם.

בהמשך היום קיבל השופט לקח החלטה לשחרר את הנערים בתנאים שקבע ביהמ"ש קמא:

5000 ₪ קנס לכל אחד. כמו כן הזהיר את הילדים שלא לחזור על העבירה, שכן בפעם הבאה עונשם יהיה חמור בהרבה. אבות הנערים שנכחו באולם התחייבו לעשות כל מה שביכולתם כדי למנוע זאת מילדיהם.

נראה שקיים הסכם לא כתוב בין השופטים לבין התביעה. השופטים יכולים לגלות יחס ליברלי ולהחליט מידי פעם לשחרר עצירים או נאשמים, אך הם עושים זאת תוך כדי ביטחון מלא שהאיזון המתבקש בין האשמה לבין שחרור יישמר - התביעה תדאג לשמור על האיזון הזה ותערער נגד השחרור.