קלנדיה, יום ג' 6.9.11, בוקר
תורים ארוכים (של 200 איש, לפי אומדננו) מסתערים מחוץ לאזור ההמתנה המקורה וקהל רב (של 30-40 איש, אישה, וילד) מצטופף ליד השער ההומניטארי כשאנו מגיעות בשעה 6:15. עמית מוכר מתוכנית ה- אי א פי פי איי של מועצת הכנסיות העולמית שהיה במקום מאז השעה 5:00 מספר לנו (ואין לנו סיבה לא להאמין לו כי בעבר ראינו אותה תופעה במו עינינו) שהחיילת בתוך "האקווריום" האחראית לפתוח את הקרוסלות ישנה שינה עמוקה לפני החלפת המשמרת בשעה 6:00. סיבה מספקת לתורים הארוכים עכשיו.
אנו מצלצלות גם לקו ההומניטארי וגם למת"ק לשאול על היעדר קצין מנהל ולכן על השער ההומניטארי הסגור, וכעבור דקות אחדות אחד מגיע. בערבית שוטפת הוא שואל כל גבר וילד על גילו לפני שהוא פותח את השער לקבוצה שהצטברה לידו. אחר-כך, ככלל, השער נפתח כל פעם ש- 7-10 אנשים מגיעים אליו.
בניגוד לשיפור המצב בשער ההומניטארי, שלוש הקרוסלות נפתחות לעתים יותר רחוקות. ועל אף שכל חמש תחנות הבדיקה פועלות, התורים הארוכים המובילים לקרוסלות נמשכים עד אחרי השעה 7:00 (צילומים מצורפים). איש שעמד בסוף אחד התורים בשעה 6:30 סיפר לנו בשיחת טלפון שהתקיימה יותר מאוחר בבוקר שלקח לו 55 דקות לעבור את המחסום. כאשר אנו עוזבות ב- 7:15, שלושת המעברים הצרים עדין מלאי אנשים.
ממה שראינו (ונאמר לנו) כשהגענו, חוסר פיקוח על עבודת הצוות במחסום – לפחות על החייל (או חיילת) האחראי לפתוח את הקרוסלות - לפני שקצין מנהל מגיע מתי שהוא אחרי השעה 6:00 (ולפעמים רק אחרי צלצול מאתנו למת"ק להתלונן על המצב במחסום), ממשיך להיות מקור הבעיה האקוטית ביותר בבקרים. הערנו על כל מספר פעמים, ללא הועיל. האם לאף אחד לא אכפת?