בית לחם

מת"ק עציון, 16:00: בביקור הזה למדנו שאם בחלון יש חיילת אדיבה ונעימה שמתייחסת לקהל הממתינים, תהיה יעילות רבה יותר במת"ק והמציאות בו תשתפר במידת מה. כשהגענו המחזה היה רגיל: הרבה מכוניות בחניה וכעשרים אנשים חיכו באולם הקבלה, מחציתם הצטופפו מאחורי השער. הייתה רק שעה עד למועד הסגירה ואנשים שיצאו מהמשרד עצמו דיווחו שבפנים יש הרבה אנשים. למרות שזה נראה חסר תקווה ניגשנו לאינטרקום ושאלנו מתי יכנסו הממתינים. חיילת ענתה באדיבות שתכניס עוד אנשים כעבור מספר דקות. היא עמדה בדיבורה וכעבור כעשר דקות, כשמונה אנשים יצאו מהמשרד והיא הכניסה קבוצה של אנשים. גם בהמשך כשנגשנו לקרוסלה החיילת הקשיבה לנו והתעניינה במה תוכל לעזור.

 בשעה 16:30היו עדיין כ-10אנשים באולם והחיילת ביוזמתה הציעה להם לעשות רשימה כדי שיוכלו להתקבל למחרת בשמונה בבוקר, למרות שזה אינו היום שבו הם אמורים לקבל שירות. היא הסבירה שזו המשמרת שלה והיא תקבל אותם בעצמה. הפלסטינים היו ספקנים ולא הכינו רשימה. כמה מהם עזבו. בהמשך, לאחר הסבר קצר היא הכניסה אמא ובנה שלדבריהם היה חולה כליות ואישה שבאה עם שני ילדיה, עליהם אנחנו הבטחנו לשמור.  כעת נשארו שני גברים בחוץ – אחד, תושב בית לחם שאיבד את כל מסמכיו אבל יום המחרת הוא "היום שלו" ועוד בחור שהתעקש להשאר. עשר דקות לפני מועד הסגירה החיילת הכניסה אותם אבל נאמר להם במשרד לבוא למחרת.

בינתיים הגיעו עוד מספר אנשים והחיילת המשיכה לטפל בהם. היא ענתה להם מיד כשפנו, נתנה להם את האינפורמציה הדרושה להם ומנעה כך תסכול ואכזבה. כשיצאנו החמאנו לה על היחס האנושי והבענו תקווה שתמשיך כך.