קלנדיה, יום ד' 31.8.11, אחה"צ

15:00במגרש החניה הדרומי.

המחסום עמוס באנשים ובמכוניות.האנשים לבושים בחגיגיות. ישנם הרבה ילדים.

במחסום המכוניות יש היות כלב המועסק בבדיקה. מאבטח סיפר לנו שלנבדקים יש "אפשרות"

לסרב להכנסת הכלב למכונית, אבל אז תארך הבדיקה הרבה יותר זמן ולכן הנבדקים נוטים להסכים לבדיקה ע"י הכלב.

מסלול המיניבוסים לירושלים עדין סגור. כל המיניבוסים עוברים במסלול הכללי. בתור המכוניות לי-ם ממתינות רוב הזמן כ- 25 מכוניות.לפי הוראת הרמקול מוכנסות כ-5 מכוניות בכל פעם.

שער א-ראם נפתח לסירוגין, כדי להקל על עומס התנועה לכיוון צפון.לא ראינו בדיקה של המכוניות הנכנסות לרמאללה.

במחסום הולכי הרגל : קטסטרופה !

המעבר בכלוב מידי. 4 שרוולים פתוחים ולפני כל קרוסלה ממתינים לפחות 40 בני אדם.

בשעה 16:12 התפצלנו לשרוולים שונים.

שרוול 1:מאד צפוף,הרבה מאד ילדים קטנים, 2 נשים הרות עוברות לראש התור, אחת בקושי עומדת על רגליה. המעבר איטי ביותר.חיכינו 33 דקות בחום ובצפיפות יחד עם המבקשים לחגוג את סוף הצום.

שרוול 4:מ 16:12 עד 16:40 לא עבר איש בשרוול.בשעה 16:45 הודיע הרמקול ששרוול 4 סגור.איבון עברה לשרוול 1, וחיכתה שם כמונו.כאשר התלוננה בטלפון למתק, נאמר לה" שהכל פועל כרגיל." כן. כרגיל. בלי להתחשב  בכלל בבני האדם המצופפים בתור של בהמות.

את איבון והאורחת פגשנו בחוץ  ב 17:20. לקח להן שעה ושמונה דקות לעבור כאשר כבר חיקו בתוך השרוול.

במשך מחצית השעה שחיכינו לאיבון ולאורחת חפשנו לשווא מקום לשבת. לפעמים גם פלסטינים צריכים לחכות מחוץ למחסום,  ולמה להושיב אותם על האדמה?

בזמן שחיכינו הקשבנו לעוד וריאציות על הסיפורים המוכרים, התעודות הכחולות והירוקות המפצלות משפחות, הקושי בקבלת אישורי עבודה, הבירוקרטיה האכזרית והמתנכלת ויסורי ההתנהלות היום-יומיים.

ולסיום, נגש אלינו נער  כבן  13, מחזיק ב 2 ידיו את 2 חלקי הטלפון הנייד שלו. הטלפון נמעך ונהרס במכונת השיקוף.  למי יפנה????

לא מסובך מדי לראות שזה בדיוק שיקוף של כל המקום והמצב. רק צריך לפקוח עיניים.