קלנדיה, יום ג' 26.7.11, בוקר
יום השישי הרביעי לרמדאן
מדוע מימוש חלקי מאד של זכויות יסוד האדם (הפלסטיני) נחשב להקלה ולמחווה?
וגם - ראשית "מהפכת הזית".
"הוציאו את העז מהבית", היטיבה תמי חברתנו להגדיר את תמונת המציאות נוכח הפרסומים בתקשורת על הקלות במעבר לתפילות יום השישי. הקלות לא היו. הנהלים המוכרים מזה שנים שבו לנהוג.
בדיקת התעודות התנהלה בדחיפות ובבהילות שכמותה לא ראינו. משעות הבקר המוקדמות נערכו הכוחות לקדם פני אנשי "מהפיכת הזית" ולמנוע ריבוי משתתפים בה.
הפלסטינים, שעשרות שנות השפלות השיחו את גופם ואת גאותם, מיהרו לבצע את ההוראות.
מעטים בלבד הרימו קול, ניסו, התחננו, דיברו על לב לובש המדים האוחז בתעודה והבודק את יום לידתם.
למרות המהירות והזריזות לא נכרו הנחות או מחוות, וכשאב מלווה בשני בניו בני ה- 11 ו-13, נאלץ להחליט האם לקטוע את הדרך ולשוב עם השניים, או להמשיך עם הצעיר ולהותיר את הבוגר מאחור, ייעץ לו איש מינהל בטון אדנותי:"מה הבעיה, תן לו קצת כסף והוא יחזור הביתה במונית...".
מחסום הגיל שוב הפריד נשים מבעליהן, ילדים מהוריהם ומנע מבני משפחה צעירים ובריאים ללוות ולתמוך בהורה או סב נכה.
כשלקראת שעת התפילה גבר הלחץ על מעבר הגברים ומהקהל נשמעו תלונות, הוכיח אותם קצין מג"ב: "כל החודש אנחנו נותנים לכם לעבור, ככה אתם מחזירים לנו?..."
האות לפתיחת אירועי "Olive Revolution" ניתן כשאשרף אבו-רחמה, שאחיו ואחותו מצאו מותם במאבק הבלתי אלים על תווי הגדר בבלעין, עלה על חלק החומה הקרוב לפתח המתחם, נופף בדגלי פלסטין וחילקם לסובבים. "לעצור אותו!" נשמעה הפקודה. ידיים חמושות משכו והפילו את אשרף. החל מאבק. אשרף אוגף ונגרר מהמקום יחד עם חברו. אשרף הובל תוך התנגדות ואילו חברו, אחוז ביד איש מג"ב, הלך עם שובו בראש מורם. השנים הובלו למעצר במתחם הפנימי.
מול חומת החיילים וחומות הבטון ניצבו שורות שורות גברים ונשים. איש דת בבגדים לבנים ברכם את קהל המאמינים ונשא תפילה. עשרות האנשים כרעו על הקרקע המזוהמת ונשאו קולם לאלוהיהם.
משהסתיימה התפילה הונפו דגלי פלסטין ודגלים סגולים (סמל מהפכת הזית) ונוכח החסימות והחומות, אל מול פני החיילים, שרו שירי חירות וקראו סיסמאות תקווה לשלום לשחרור ולעצמאות.
כשעה נמשכה ההפגנה. כשהכרוז ברך את הבאים, הודיע על סיום המחאה ביום זה והבטיח שהנוכחים ורבים נוספים ישובו למחות ולהקיש על דלתות ירושלים, הורו הקצינים על פיזור ההפגנה ורימוני גז נורו לתוך ההמון. כבריטואל קבוע השיבו להם הצעירים במטח באבנים, אמבולנסים קודמו, נפגעים טופלו, אחדים נלקחו לבתי חולים, הרוכלים הכריזו על מרכולתם, והשבים מתפילות יום השישי באל-אקצה כבר נהרו מצדו האחר של המחסום חזרה לביתם, לפלסטין.
- עד הרמדאן הבא - עד ההפגנה הבאה - עד לבוא המהפכה? - עד שיבואו אירועי ספטמבר והקלפים ייטרפו?