בית לחם (300), יום ו' 19.8.11, בוקר

צופות: 
יהודית אלקנה וחנה בר"ג (מדווחת)
19/08/2011
|
בוקר

בית לחם (הצד הפלסטיני) יום ששי השלישי ברמדאן

 

למרות השעה המוקדמת פגשנו בדרכנו למחסום נחיל אדם, כולם מקווים להגיע בזמן לתפילה. לרגל אירועי הטרור מאתמול שינו באחת בלילה את הוראות המעבר, והתיסכול אצל בעלי אישורי המעבר שנשארו מאחור היה רב מאד. מה טעם היה בהענשה הקולקטיבית הזו? לרבים מהם אילת רחוקה אף יותר מהירח!

כמו בשבועות הקודמים הכניסה הראשונה למחסום נשלטת ע"י המשטרה הפלסטינית, שוטרים ושוטרות העושים מאמץ כנה להעביר את הרבים במהירות. בעמדה הישראלית עומד חייל ומכוון את נישקו ישירות לכיוון העוברים והשבים. התלוננו, מה שעזר רק לזמן קצר, עד לחילופי משמרות. כאשר גבר הלחץ, הגיע רגע שנראה היה כי המשטרה הפלסטינית איבדה שליטה, אך הכוחות התעשתו במהירות יחסית.

תור הגברים היה קצר ומהיר לעומת הכניסה לנשים שהיתה דחוסה מאד. הילדים הקטנים נראו כאילו הם "נלחמים" על טיפת אויר, ורק לקראת הצהרים השתחרר הלחץ. נשים רבות הוחזרו לאחור. חלק מהנשים שעזרו עוז וניסו לעבור בשנית הצליחו. ההקפדה לגבי הילדים היתה חמורה מאד.

התנהלות החיילים היתה תוקפנית ועוינת. מאבטחת אזרחית התנהגה באלימות רבה, צעקה ודחפה בכח את הנשים שנאלצו לשוב על עקבותיהן. הנוכחות שלנו בשטח מיתנה את התנהגותה. בין שאר החיילים, השוטרים וחיילות המג"ב הוחלפו בדיחות סרות טעם ומעליבות. נקווה שהפלסטינים לא הבינו את כל שנאמר. גם כלפינו היתה עוינות – ואחד לשני הסבירו מי אנחנו ומה שיחנו הבוגדני. נוכחות קצינים הועילה. מה שנשמע בעיקר היו צעקות רמות של "יאלה" "יאלה" "זוזו כבר יום ששי היום" – ושאלנו את עצמנו מה היו חיילים אלה חושבים לו זו היתה הדרך לתפילות יום הכיפור בכותל?!