קלנדיה, יום ו' 19.8.11, בוקר
"עוד לא בן חמישים" היה משפט המפתח.
בבקר ביום השישי השלישי לרמדאן שונו כללי המעבר: הוחמרו הקריטריונים ובוטלו אישורי התפילה.
חמישים היה גיל המינימום. צעירים מהם ולו בימים אחדים, גברים כנשים, בעלי או חסרי אישורים נדחו. שעות לאחר מכן (בשעה שמונה לדברי הקצינים),לאחר שאלפים שהתדפקו על שערי קלנדיה בשעות הבקר המוקדמות נואשו ועזבו את המקום, חדל להתקיים "השוויון" בין המינים וחוקי התקפות עבור נשים בלבד היו כבשגרה.
שני גושי אדם נבדלים היו במקום, גוש פנים וגוש חוץ.
הצבא על מגוון יחידותיו בשטח הפנימי, הסטרילי, מוגן ברובים ורימונים, במתחם מבוצר וחסום בגדרות מתכת, חסימות בטון וסלילי תיל.
ומחוץ, במעטפת החיצונית, אלפי נשים גברים וטף שנקבצו מכל רחבי הגדה המערבים, מבקשים לממש את הבטחת הריבון המחויב לחופש הפולחן.
הסדר המשמעת וההיררכיה שלטו בגוש הפנימי, לעומתו בחיצוני שלטו ההפתעה, הזעם והכאוס.
אנשים שרק לפני ימים אחדים קיבלו במשרדי השלטונות אישורי מעבר תקפים וחתומים ליום זה, נוכחו כיצד אותן ידיים שהגישו להם את האישור, דוחות אותו ואותם בניד יד וגסות קול.
גברים רבים שעד אמש היו קשישים דיים לעבור והפכו הבקר לאיום, התרוצצו חסרי אונים בין הפתחים, מושיטים בידם את המסמך לעדות צדקתם ומנסים בשנית, בשלישית וברביעית את מזלם.
אלא שהפתחים והסדקים היו מהודקים מתמיד. הסטריליות תוגברה וגם "ברשת הדייגים" (בעגת הצבא) כמעט ולא נתגלו פרצות. המעטים, בעיקר נערות, שהצליחו לחמוק ולעבור את חומת החיילים הראשונה, ניצודו במהרה ושולחו מבעד ל"שער המסורבות" היא "הדלת המסתובבת" לשיטתם.
גם מי שביתם במזרח ירושלים התקשו לשוב לביתם:"עוד לא בן חמישים" היה משפט המפתח...
בין המתרוצצים והמנסים מזלם היה הבחור שלפני שבועיים ראינו אותו נעצר ומופלל בידי החיילים. האיש סיפר שנלקח תחילה לתחנת המשטרה שבמתחם המחסום, משם הועבר לעטרות ובסופו של יום מצא עצמו עצור בעופר. בין לבין, בדרך, הוכה בידי מוביליו. רק ביום ראשון, יומיים לאחר מעצרו שוחרר בערבות של 5,000 ₪.
בתוך קהל הקצינים הבכירים שפקדו ופקחו עמדו שניים ששוחחו: "המון שב"חים
עוברים פה!..." אמר האחד לחברו ושניהם הנהנו בדאגה למראה הנדחקים הרבים והמעטים העוברים כשהקריטריון היחיד שאין בלתו הינו הגיל הרשום בתעודת האדם, ולא ניכרה בהם אי נוחות או עברה בהם מחשבה באשר לתמונת האבסורד המתחוללת למולם.
כשחלפו השעות ושעת התפילה בירושלים קרבה, נסגר המחסום בפני הקשישים. זו השעה שגם חזקת הגיל פוקעת. במזרחו של המתחם, בשער הגברים כרעו הנותרים על האדמה ונשאו תפילה מול בטונדות, חסימות, סלילי התיל, הכלים הכבדים ונוכח עיני החיילים שראו והתעלמו.
בשגרה, בשעה זו שבים חוקי המחסום לקדמותם. אלא שלא ביום השישי הזה. הוראת נוהל 'סגר' קידמה את מי שחיכו לשעת הצהרים כשבידיהם אישורי מעבר כדי לעבור לכוון ירושלים והם נידחו ושבו על עקבותיהם בבושת פנים לקול צעקות החייל המבוצר בעמדת הזכוכית הקדמית.