בית לחם (300), יום ו' 12.8.11, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
קלר אורן
12/08/2011
|
בוקר

יום שישי השני של רמדאן - הצד הישראלי

9:15 – 12:30

תקציר: המונים עוברים והמעבר מהיר. ראיתי אנשים מחייכים ביציאה מהמחסום!

בחוץ תורים ארוכים של אוטובוסים וקשה להגיע לחניה. נשים וילדות עוברות כרגיל ברמדאן מסביב, במעבר המכוניות. חלקן נכנסות לתוך המחסום כדי להמתין לבן זוג או לגבר אחר שהמעבר בפנים היה עבורו ארוך יותר.

4 עמדות פתוחות, כמעט ולא נוצר תור כי המעבר מהיר. אין בדיקה ביומטרית, מי שהביא את הכרטיס המגנטי מציג לרגע את האישור ועובר מיד. אצל אלו שלא הביאו את הכרטיס המגנטי, הבדיקה אורכת כמה שניות נוספות. יש כמה אנשים שבאים ללא אישור למרות שהם צעירים (פחות מ- 50...) והם לא עוברים אבל כאן כל ההבדל בין חיילת מקסימה בעמדה 4 שמשם כולם יוצאים בחיוך, קצת נבוכים ומבוישים ומופתעים לפעמים, לבין החייל בעמדה 1, חייל זכור לשמצה מתקופה קודמת ולצערי לא נעשה אנושי ואדיב יותר.

החיילת הנ"ל היתה בעמדה לאורך כל המשמרת, לא עצרה לרגע כדי לפטפט עם החייל שאיתה או לדבר בנייד או כל דבר אחר שאנחנו רואות לא פעם. היא חייכה, הזדרזה בבדיקה, עשתה תנועת יד מזמינה המורה שאפשר לעבור וברכה ב"רמדאן כרים". גם לאנשים שלא יכלה להעביר הסבירה בשקט וכמתנצלת מדוע עליהם להביא אישור.

החייל בעמדה 1 הרים קול ולעג לאנשים (ביקשתי מאחד המפקדים שם שישים עליו עין כי אני מכירה אותו וראיתי אותו מתעלל באנשים). כשהעביר אנשים זה היה בתנועת ראש או יד מזלזלת וכשלא העביר זה היה בצעקה "לך הביתה!" או – מתחכם – "אתה רואה את הדלת שם?... [והצביע על היציאה חזרה לבית לחם]  תשתמש בה!" היו שלושה אנשים שגילו בהגיעם לעמדה שהם מנועים. החייל החרים להם את האישורים. מאבטח שפניתי אליו אמר שזו ההוראה.

המחסום הוא בכל מקרה זוועה והתנהגות אנושית של חיילת לא מפחיתה מכך אבל לא יכולתי להתאפק מלגשת בסוף המשמרת ולומר לה תודה על איך שהיתה.

רק ב- 12:30 פסק זרם האנשים.

היו 2 מתנדבים בינלאומיים. אחד מהם אמר שהיה לפני שבוע בקלנדיה ושהבידוק בבית לחם הרבה יותר קפדני, גם כלפיהם.