קלנדיה, יום ג' 16.8.11, בוקר

צופות: 
אביטל ט' , עינה פ', (מדווחת)
16/08/2011
|
בוקר

 

מיד כשאנו יוצאות המכונית במגרש החניה ב- 6:20, ניגש אלינו איש (שלא מוכר לנו) המתלונן שיש קצין מנהל חדש במחסום (ומציין את שמו) ומוסיף שכתוצאה מכך יש בלגן גדול במחסום. ואמנם, התורים משתרעים מעבר לאזור ההמתנה המקורה וקבוצת אנשים עומדת ליד השער ההומניטרי אך אין כל סימן לקצין המנהל האחראי על הפעלתו . אנו מצלצלות למת"ק והקצין מגיע ב- 6:25 לערך ופותח את השער.

התורים הארוכים לתוך שלושת המעברים הצרים בקושי זזים וממשיכים עד השעה 7:20 לערך, למרות שכל חמש תחנות הבדיקה פועלות. אישה פלשטינאית גם מספרת לנו שתחנת הבדיקה המיוחדת לנושאי תעודות זהות ירושלמיות (כחולות), הנמצאת מעבר לכביש,  סגורה היום.

ב-6:35 קצין המנהל האחראי על השער ההומניטרי בוחר לספר לנו שהוא צריך ללכת ויחזור בעוד 10 דקות.  במשך חצי השעה הבאה קבוצה של אנשים במצוקה הולכת וגוברת — כולל נשים קשישות וזוג צעיר עם תור לבית חולים הדסה לתינוקת שלהם ―  מצטברת ליד השער. כאשר 10 הדקות נמתחות ל-20 דקות, והקהל ועצבנותו גדלים, אנו מתקשרות גם למת"ק וגם לקו ההומניטרי בבית אל, ללא הועיל.  ב-7:03 מאבטח חוצפן (כמתברר בעוד שניה) מופיע ומודיע חגיגית שהשער ההומניטרי "סגור." כאשר אנו מסבירות שאנשים מחכים כאן עד חצי שעה לחזרת הקצין שהבטיח לחזור תוך 10 דקות, הוא נובח: "סגור, סגור, סגור. אתן לא מבינות?"― ונראה מבסוט מן הייאוש שבשורה זו מטילה על כל האנשים המצטופפים ליד השער.  כולם, קשישים וקשישות שבקושי עומדים, ונשים וילדים מתחילים לרוץ לתורים של הקרוסלות. רק האב הצעיר של התינוקת החולה אינו זז וצועק עלינו ועל המאבטח . לנו מודיע המאבטח שנלך לפגוש את חברינו ברמאללה, ואני מציעים לו שאת חשבון הנפש שלו הוא יעשה עם אלוהיו, עם אמו ועם סבתו.

כעבור עוד דקה או שתים מגיעה למחסום מעין משלחת של קצינים, כולל קצין המנהל האחראי על השער ההומניטרי ומפקד עוטף ירושלים.  כאשר אנו מסבירות בצעקות מה קרה כאן, הוא מבטיח שהשער יפתח מיד. ובכל זאת, אף אחד לא ממהר להקל על המצוקה, והשער נשאר סגור עוד דקות ספורות. קשה להתגבר על התחושה שהעיכוב הנוסף הזה מיועד להראות (כאילו עוד היה צורך) מי הוא הבוס כאן (במובן ה"גנרי") ושהבוס לא חייב להתייחס לא לצרכים של פלשטינאים ובוודאי שלא למשקיפות מארגון זכויות אדם.

יש כ-8 אנשים בכל אחד משלשת המעברים הצרים דמויי-הכלוב כשאנו עוזבות  ב-7:30, אך מעט מאוד אנשים חדשים מגיעים.  איש שאליו ניגשנו בתחילת המשמרת ושאליו צלצלנו מאוחר יותר מסר שלקח לו שעה ו-20 דקות לעבור את המחסום, "כי היה לי מזל והצטרפתי לתור מהיר מהאחרים."

במסגרת התכנית "תלונה ליום," חנה אולי תרצה לשקול הגשת תלונה על ההתרחשות הבוקר בקלנדיה, אשר מעידה על הזלזול הבוטה של המנהל גם בשכנינו הפלשטינאים וגם בהתחייבותו שלו להפעיל שער הומניטרי בשעות קבועות במחסום זה.