סאלם - סכנה לבטחון האזור, הארכת מעצר

הארכת מעצר שלישית של מוחמד עות'מאן עזאת מוצטפא - ת.ז. 901095380

שופט - סא"ל אליהו נימני

חוקר - רס"ב לוטוף מרעי

סנגור - עו"ד מחמוד חסאן

ברקע

בגלל הבלגן ששורר בימים אלה בבית המשפט הצבאי שומרון, שוב לא הגיעו בזמן כל מי שהיו צריכים להיות באולם, והשופט, אחרי שהגיע, חזר ויצא. לעומת זאת, העציר הוכנס בינתיים, וגם עורך הדין הגיע, וגם אביו של העציר כבר ישב על ספסל משפחות החשודים, והנה כבר יצא מתוק מעז. הסנגור ומרשו יכלו לשוחח ארוכות, באופן יחסי, ובאין מפריע, באופן יחסי. האב ובנו יכלו לדבר במחוות ידיים הרבה יותר זמן מכפי שהם יכולים בדרך כלל, ושאר הצופים יכלו להחליף חוויות.

אז ככה - האב - מזוקן, אפור וכחוש עם עיניים גדולות - ישב בפינתו ובכה, ועו"ד מחמוד חסאן ניגש וחיבק אותו חיבוק אמיץ.

שני נציגי Pax Christi, שמצאתי בשער הכניסה כשהגעתי, סיפרו לי שביקרו אצל המשפחה בג'יוס יום קודם.

עו"ד התעדכן בינתיים בדברים שמרשו עבר מאז פגישתם האחרונה והשתמש באינפורמציה בדיון. רק ניסיונותיו לתת לו כוס מים הזניקו לעברם שלושה סוהרים. זה, משום מה, אסור.

נקודת המוצא

נקודת המוצא של הסנגוריה היא שמעצרו של מוחמד עות'מאן הוא מעצר שווא וממילא כל החקירה אינה לצורך השגת מידע אלא לצורכי ענישה בלבד, וכך הוא גם אמר בדיון. הדיון נפתח בהתנגדות שלו לבקשת המשטרה להארכה של 23 יום נוספים לצורכי חקירה. לי זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי בסאלם סניגור מונה בפני המערכת את כל כשליה בהגנה על מרשו.

הדיון - מצד הסנגוריה

קודם כל, ובניגוד לכל התקדימים המוכרים לי, הדיון, שהתחיל לבסוף ב 11:00, נמשך קרוב לשעה. בדרך כלל דיונים בהארכת מעצר מסתיימים אחרי עשר דקות לכל היותר.

עו"ד חסאן התחיל בתחקור החוקר על התקדמות החקירה והציע את האינטרפרטציה שלו, כנראה על סמך דברים של מרשו.

הוא טען, למשל, שב 15 באוקטובר, ידוע לו כי מרשו היה קשור לכיסא החקירה במשך 11 שעות. כשבתשובה לשאלתו אמר החוקר שיום חקירה זה הניב חמישה עמודים (המצויים בפני כבוד השופט בדוח החסוי), ביקש הסנגור לדעת איך זה, ובעצם אמר שאם כך, אז אחת מן השתיים - או שדברים שהנחקר אמר לא נרשמו כי לא התאימו למה שחוקריו ביקשו לשמוע, או שהיה קשור לכיסא כענישה, ורוב אותן שעות בעצם לא נחקר כלל. לחיזוק התיאור של אותו יום אמר עורך הדין כי מרשו נרדם על כיסא החקירה ונשפכו עליו מים כדי להעירו. החוקר אמר שלא ידוע לו על כך.

באותה הזדמנות הזכיר עורך הדין שהנוהל בכלל פסול, אם כך או כך, ושנוהל חקירה פסול אחר שימש את חוקריו של מוחמד עותמאן בראשית חקירתו, ועד שנקראו לסדר על ידי בית המשפט: איום לפגוע באחותו. יצוין גם, שכל הזמן הזה מוחזק עותמאן בבידוד.

הוא המשיך וטען שיש לו תחושת בטן שאין כל התפתחות בחקירה שיש בה לבסס את החשדות כלפי מרשו, ושהיא הולכת סחור סחור. הוא ביקש לדעת איך זה, למרות שמרשו נעצר כבר ב 22 בספטמבר, טרם נגבתה ממנו עדות משטרתית. הוא הזכיר לחוקר כי בהארכה הקודמת נתנו לו 12 יום להשלמת החקירה וביקש לדעת למה לא מלאו אחר החלטת בית המשפט. בהארכה הקודמת, הזכיר, קבע גם בית המשפט שאין התקדמות בחקירה, אין חשד ספציפי, ראייה חיצונית או נחקרים נוספים בפרשה. יש להם רק תשובותיו של החשוד, והם שבים ושואלים אותו את אותן שאלות כי זה כל מה שיש להם.

עוד טען עורך הדין כי מרשו משתף פעולה עם חוקריו ועונה על כל שאלותיהם, שהוא בן 33 ומעולם לא התחכך עד כה עם הרשויות, שכל מה שעשה, גם אם אינו מוצא חן בעיני השב"כ, הוא כשר וחוקי. הוא גם ענה על החשד שבגינו הוא נחקר - פגישה לכאורה עם סוכן חזבאללה בירדן, שמעלה את החשד לכאורה שהעניק לארגון זה שירותים. החשוד סיפר כי אכן נפגש עם מישהו בירדן וקיבל ממנו פוסטרים נגד הקמת גדר ההפרדה.

לסיכום הוא טען שאין כל עילה להמשך מעצרו. אין למרשו עבר פלילי, מקום מגוריו ידוע, הוא עובד בעבודה מסודרת ולומד, ואין כל מניעה לשחררו בערבות. הוא לא יפר את הערבות ויהפוך למבוקש בגלל פעילות חוקית לגמרי.

לבסוף הוא פנה אל השופט וביקש שיקרא את תיק החקירה בעיניים של סנגור, מפני שהוא, עורך הדין של החשוד, מוגבל ביכולתו להגן עליו מפאת חיסיון הראיות המצויות בדוח הסודי.

מצד החוקר

החוקר לא היה בקיא בחומר, ובכל פעם שנשאל שאלה עיין דקות ארוכות בתיק שלפניו. התשובות שלו היו על הרצף של - לא יודע, חסוי, לא הייתי שם, זה היה השב"כ, חשדות חמורים נגד ביטחון האזור, חקירה מורכבת ומסועפת, יש צורך בהמשך מעצרו כי שחרור יגרום לשיבוש הליכי חקירה, סיכון ביטחון המדינה והימלטות מדין. את הטקסט האחרון הזה הוא ידע בביטחון גמור. ועוד טענה אחת טען בתוקף: החשוד משקר ביודעין.

על כך תהה עורך הדין בדברי הסיכום איך, לאור ידיעותיו הדלות במהלך החקירה וממצאיה, הוא כה בטוח בכך.

מצד השופט

השופט הגה את שם החשוד כמי ששומע אותו בפעם הראשונה, כלומר, הדי פרסומו העולמי של מוחמד עותמאן לא הבקיעו את גדרות בית המשפט הצבאי שומרון.

אחרי עיון של דקות ארוכות בדוח החסוי הוא אישר הארכה נוספת של 11 יום (עד 29.10.09), כי, טען, מהדוח עולה שיש פריצת דרך בחקירה, ויש עילת מסוכנות.

והאמת, מי יכול להאשים אותו? מנקודת מבטה של מערכת הכיבוש אין מסוכן מפלסטיני המתנגד לאלימות ולגדר ההפרדה בדרכי שלום. בייחוד נכון הדבר בקשר לגדר בכפר ג'יוס שעל התוואי שלה גם בית המשפט העליון בישראל קבע שאינו מידתי ושיש לשנותו. המדינה מתעלמת מהחלטת בית המשפט התעלמות חגיגית כבר שנים.

בינתיים הוגש ערעור על הארכת המעצר, והוא יידון בביהמ"ש בעופר ביום חמישי הקרוב, 22.10.09, בשעה 09:30.

מוחמד עות'מאן שוחרר בלי תנאים ב 13.1.10 אחרי תקופה במצצר מינהלי מה 23.11.09.
לרגל שחרורו פרסם ארגון א-דאמיר הודעה לעיתונות שבה גם מופיע חומר רקע על מוחמד עות'מן:

Mohammad Othman, a youth coordinator with the Grassroots Anti-Apartheid Wall Campaign (Stop the Wall), was released after 113 days in Israeli detention without charge or trial. Mohammad, 34, was arrested by Israeli soldiers on 22 September 2009 at the Allenby Border Crossing as he returned home to the West Bank from an advocacy tour in Norway. On 22 November, after 61 days of physically and psychologically exhausting interrogation, a military court judge ordered the end to Mohammad's interrogation. The next day, however, Mohammad was placed under administrative detention. Mohammad's administrative detention was renewed for a one month period on 22 December, but was later shortened by ten days by a military judge in the Court of Administrative Detainees. Although administrative detention is legally permissible only in emergency situations, threatening the "security of the state," and not as substitute for prosecution where there is no evidence to obtain a conviction, the military judge reduced Mohammad's detention order on the grounds that there had been no serious developments in the investigation into his case. Addameer and Stop the Wall contend that Mohammad's administrative detention was clearly arbitrary and based on impermissible grounds, in severe derogation from Israel's obligations under law.