בית לחם (300), מת"ק עציון, יום ב' 11.7.11, בוקר

מת"ק עציון

08.00 – 11.00

בעצתה של חנה ב. החלטנו לקיים משמרות רצופות במהלך כל יום העבודה של המת"ק ולבדוק בצורה קפדנית את כל ההתרחשויות. במיוחד חשוב הדבר ביום שני שהוא היום המיועד לתושבי בית לחם, והוא היום העמוס ביותר במשך השבוע.

כשהגענו כבר עמדו כמה עשרות פלסטינים קרוב לכניסה של אולם ההמתנה. כמה דקות אחר כך הגיעה מכונית צבאית וממנה ירדו קצין בדרגת רב סרן וחיילת. עוד לפני שירדו ממכוניתם צעק הקצין על כל העומדים בתור שיזוזו אל מאחורי גדר הבטונדות, ועד שלא זז כל הקהל, לא ירד ממכוניתו. אנחנו ביררנו בינתיים שיש מי שהכין רשימה על פי סדר בואם של האנשים, שחלקם סיפרו שהגיעו כבר ב- 5 לפנות בוקר. ניסינו לומר לקצין (אייל שמו) שיש רשימה כזו אבל כל שקיבלנו בתגובה היה הוראה שלא נפריע לו בעבודתו והוא לא מעוניין בשום רשימה. בינתיים חילקה החיילת מספרים על פי תור אותו קבע הקצין באופן שרירותי. רק אחרי כעשר דקות הורשה מי שהכין את הרשימה לקרוא לאנשים בשמותיהם על מנת לקבל מספר. אחרי שחולקו כ- 65 מספרים הוכנסו האנשים לאולם ההמתנה (שיש לציין שהיה נקי ומסודר והמזגן פעל ביעילות). 20 נשים הוכנסו מיד (ללא כל התייחסות למספרים).

בשעה 8.550יצאה האישה הראשונה עם כרטיס מגנטי! אחריה יצאה אישה שסורבה, לא הצלחנו להבין למה. מכאן והלאה יצאו כולם מרוצים – עד לשעה 11:00, קיבלו 23 אנשים (בעיקר נשים) כר"מים.

אירועים נוספים שיש לדווח עליהם: התור שמסתרך לאורך המדרגות המובילות לקרוסלה, רוב הזמן לא מסודר; דחיפות, צעקות אי שביעות רצון כללית. נשים, לא חשוב מתי הן מגיעות, זוכות לקדימות בתור גם על ידי הפלסטינים וגם על ידי הצבא, בשני המקרים יש כעס על כך. לא מעט גברים נכנסים דרך הקרוסלה השמאלית, שוהים זמן קצר בפנים, מוסרים שם את תעודות הזהות שלהם ונשלחים לשב"כ. איש מהם לא יצא במשך שהותנו. בכמה מקרים שחשבנו שיש לסייע; אישה עיוורת, אישה חולת לב, ומישהי שאמנם כבר יצאה עם כרטיס מגנטי אך חזרה כי גילתה טעות בו, הצלחנו לצוד את אזנו של החייל בחלון ולהכניסן ללא תור. כל הזמן באים אנשים נוספים ומצליחים להיכנס ללא כל קשר לתור שנקבע באמצעות המספרים בבוקר. בשלב מסוים כשהבלגן בתור הגיע למימדים בעייתיים יצא קצין (רב סרן בשם דני(?)) עם מאבטח נלווה והתחיל לצעוק בכדי לעשות סדר. כשניסינו לשאול אותו משהו הודיע שהוא לא מוכן לדבר אתנו. אחר כך שינה את טעמו והטיח את מרירתו בפני אחת מאתנו: "כן, אתן חושבות שרק אנחנו אשמים, תסתכלו מסביבכן, התנהגות של חיות..."

יש להוסיף עוד שתוך שעות שהותנו פגשנו לא מעט ישראלים במקום; שני קבלנים שניסו ללא הצלחה להיכנס בכניסה האחורית ולבקש העסקתם של פועלים, יהודי חרדי שהסתובב במגרש החניה, בחורה שנראתה כמתנחלת ולא הבינה לאן נקלעה, כנראה חיפשה את המשטרה וקבוצה לא מזוהה של אנשים צעירים ששהו כמה דקות וכשהלכו ברכו אותנו ב"כל הכבוד לכן" האם היו אלה פעילי שמאל שבאו בעקבות "תלונה אחת ליום" של רונית שהתייחסה למת"ק עציון באותו בוקר?

נראה שמסקנות מהתורנות הרצופה הזו יהיה צריך להסיק עם קבלת הדיווחים של שני הצוותים האחרים.