אבו דיס (הפשפש), ענאתא, ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ג' 19.7.11, אחה"צ
14.30 – 17.00
מחסום שיח' סעד
נראה ריק ומנומנם בחום הצהריים. האמבולנס-אופנוע נראה רחוץ. לאורך הדרך האמריקאית נהפכו מכולות האשפה ותוכן נשפך על הכביש. שלב ב' של שכונת מעלה הזיתים טרם אויש ותחנת המשטרה המשתפצת נראית יפה יותר מדי שבוע.
על החומה באבו דיס
יש כתובות גרפיטי חדשות ואפילו בא-טור רוקנו חלק ממכולות הזבל על הכביש.
מעבר הזיתים
במגרש החניה של מעבר הזיתים נסע ג'יפ צבאי שחלונותיו משורגים ועלה במעלה ההר מעבר לחניה. חנינו ועלינו גם אנחנו ונתקלנו באזור מגודר שבו נערכות חפירות ארכיאולוגיות. הג'יפ חנה ליד החפירות אך לחיילים שבתוכו לא היה מושג מה שם המקום. הם צפו לכיוון הכניסה לא-זעים והזהירו אותנו שכישראלים אסור לנו להיות במקום כי זה מסוכן.
המשכנו לקידר, שיירה ארוכה של מכוניות נעה מכיוון עזריה, השלט האדום האוסר על כניסת ישראלים בלט מאד. בדרך לקידר דרום הכביש בו נסענו תמיד סגור בשער שעליו מנעול כבד וגם קוביית בטון כבדה הושמה במה שהיה המעבר, בכדי שאיש לא יוכל להיכנס. האפשרות היחידה להגיע למחסום הקונטיינר היא דרך עזריה וסוואחרה האסורה עלינו. התנועה על הכביש החסום עבורנו הייתה רבה למדי.
נכנסנו לכביש ליד מעלה אדומים שהוביל בזמנו לבסיס של המשטרה הצבאית, אך זה הפך לדרך ללא מוצא. פגשנו נערה הרועה ארבעה חמורים ותוך כדי כך אוספת פחיות משקה ריקות, בהמשך ראינו עדר גמלים המחטטים ואוכלים מתוך מכולת זבל שעמדה ליד מה שהיה בעבר מת"ק
ועכשיו הוא חורבה ריקה. הסתכלנו על מאהל שבט הג'האלין שמעליו מתנוססים הבתים המטופחים של מעלה אדומים שנבנו על השטחים בו התגוררו הבדווים בעבר. חייל יצא לקראתנו ושאל אם אבדנו את דרכנו, הוא לא התרשם במיוחד מהגמלים הלועסים פלסטיק. בדרכנו חזרה שוב פגשנו את רועת החמורים, עכשיו היו לצדה מספר ילדים ויחד חיטטו באשפה בכדי למצוא קופסאות פח נוספות.
פנינו ימינה למחסום א-זעים ונכנסנו לכביש המוביל למפקדת משמר הגבול. הכביש מלא בזבל ובקוביות בטון. השער הכבד לכיוון הדרך המעגלית עדיין סגור. עבודות הרחבה מתבצעות על הכביש שכנראה יתחבר למחסום המכוניות החדש בכניסה לענאתה שמימדיו הופכים ענקיים. נכנסנו לענאתה וראינו ששוק הירקות התרחק מהמחסום.
ביציאה נבדקו תעודות הזהות שלנו בקפידה.