אבו דיס (הפשפש), הקונטיינר (ואדי נאר), סילואן, שיח' סעד, יום ב' 4.7.11, בוקר
7:00 שיח' סעד
מקדם את פנינו י' ממג"ב, כשהוא ישוב וגבו למחסום ומזוין בציוד מלחמתי מרשים ביותר. הוא אוסר עלינו לעלות לגבעה, לצד השני של המחסום, וחבל שצריך לבזבז על כך זמן, כי גם מעֵבֶר למחסום שיח' סעד היא שטח B, ואת הוויכוח הזה כבר פתרנו פעמים רבות.
אגב, אין כמעט עוברים ושבים. התלמידים בחופשת הקיץ והפועלים כנראה כבר יצאו לעבודה. אנחנו מרימות טלפונים למוקד החירום ההומניטרי ולמרכז שליטה עוטף ירושלים (שתיים מהזרועות המבוזרות המטפלות בביטחון באזור עוטף ירושלים). אחרי כמה דקות נאמר לנו שידברו עם חיילי המחסום, ולשאלתנו י' מפטיר: "תעלו". אנחנו מדמיינות מה הרושם שחייל כזה עושה על ילדים שעוברים במחסום, שלא לדבר על אינטראקציה אקטיבית יותר שלו עם האוכלוסייה המקומית...(חנה ב' מכירה את הנפש הפועלת הזו וכבר התלוננה כמה פעמים על התנהגותו במחסומים. גם הפעם היא תתלונן). שיחה קצרה עם המסיעים שעל הגבעה, המביעים דאגות פרנסה. הם מספרים כי בשיח' סעד פועלים שני בתי ספר יסודיים ו-10 מכולות המקבלות את האספקה מעזרייה, מרחק 30 דקות נסיעה.
7:20 סילואן
הפלא ופלא. הספיקו להקים הרבה מדרכות אחרי פסק הדין של העליון שדרש לפרק את כל מה שנעשה עד כה. לא ברור אם זה בהסכמת התושבים או לא, לא ברור אם זו הפרה של פסק הדין. בקצה הרחוב – מחסום של שני שוטרים ו-3 שומרים. עוצרים מכוניות, בודקים תעודות זהות כחולות מול מחשבים, כולל הורדת נערים בעלי תעודה כחולה מתחבורה ציבורית ועיכובה עד תום הבדיקה. עוד הם עסוקים, ואנו רואות כלי רכב יהודי שועט במורד הרחוב בהתעלמות מוחלטת מתמרור ה"אין כניסה". טוב, כנראה אין להם מה לפחד, מה כבר יעשו להם אם ייתפסו.
ענת משוחחת עם אג"ם משטרת ירושלים ועם דובר המשטרה בנושא המחסום הלא שגור והורדת אזרחים ישראלים מתחבורה ציבורית. לשאלה למה פה ולא למשל בבית הכרם או ברח' יפו, עונה הדובר שדווקא בשכונות הצפוניות של ירושלים, מקום מגוריו, זהו מנהג נפוץ. אבל דו-השיח הזה לא הולך לשום מקום, ובינתיים – מהומה: התגלה תיק חשוד בקרבת השוטרים. עדית חדת העין ניגשת לשוטרים ומדווחת שראתה את האדם שהניח את התיק. הוא מכחיש. השוטרים מזעיקים תגבורת וחבלנים, ומתעלמים מעדית המתעקשת שראתה את הנחת התיק (האיש בינתיים נעלם, לא חשבו לעכבו, הוא יהודי). רק לאחר 20 דקות של עצירת התנועה מגיעים החבלנים ואז מגיח האיש עם החולצה האדומה משום מקום ועל ראשו מונח הפעם כובע משטרה: "תרגיל". השוטרים בהלם. עדית נושמת לרווחה: לא הייתה זו הזיה! לא צריך לציין שאין גילויי הוקרה מצד השוטרים, אבל אנחנו מרגישות שכשמנו אנו: מחסום ווטש ועוד איך.
8:20 ואדי נאר (גישה מעזרייה)
הפעם אנחנו נוכחות שיותר מכוניות אכן מצייתות לשלטי ההכוונה ולתמרורים ונוסעות מן המחסום לכיוון עזרייה בדרך החד סטרית הארוכה קצת יותר אך בטוחה הרבה יותר. את ההבדל עושה כנראה בול עץ, המונח על הכביש וחוסם קמעה את כיוון הנסיעה בירידה התלולה. הוא מאפשר כמה שניות של הרמת עיניים וציות לשלטים המורים על כיווני התנועה שהשתנו. עוד קצת הצרה לכדי נתיב אחד הייתה מסייעת עוד יותר.
במחסום יושב מעוכב צעיר, ואחרי כ-15 דקות מגיע חברו עם תעודת הזהות ששכח בביתו. שניהם משוחררים. החיילים שואלים בפליאה אם אנחנו לא פוחדות להיות כאן. האמת היא שהכלבים הרבים הנובחים במחסום די מפחידים...