קלנדיה, יום א' 26.6.11, אחה"צ

היערכויות לקראת ספטמבר?

האגף המערבי של המחסום שוב נסגר בפני אנשים ורכבים.  

ממתחם המחסום יצאה קבוצת מכובדים שכללה קציני צבא בדרגות גבוהות, קציני משטרה, כמה לובשי אזרחית ומאבטחים ברובים שלופים.
שיחתם סבה על תכניות לשיקומו של הפילבוקס הפינתי שמזה שנתיים (או יותר), בעקבות פגיעות והצתות בידי מפגינים פלסטינים' עומד מוזנח נטוש.
האנשים אמדו את טווח האבנים הנזרקות בהפגנות ואחד, הבקיא בעובדות ובהיסטוריה של המקום, טען בלהט שהמפגינים אינם נרתעים מלהשליך אבנים גם כשאלו פוגעות בבני עמם: "להם זה ממש לא אכפת במי הם פוגעים".

הם גם הביעו דעתם על תקינות מערך המצלמות המוצבות בראשי העמודים - המשגרות תמונת מצב של חוץ ופנים מחנה הפליטים.

בסככה שלפני המחסום, על שרידי ספסלים, כשמולנו הילד חאלד [בתמונה] מתאמץ למכור לנו מים תוך שהוא עוטה על פניו חיוך קסום שטרם ידענו כמותו ואשר נועד למצלמה, ולצידנו פאדי בעל הגוף, מוכר הפירות, מנסה לפתות את כריסטיאנה היפה בתאנים נוטפי עסיס, במציאות זו, כשאנחנו מתעלמות מההזנחה והצחנה, ארחנו חבר עזתי ויחד לגמנו קפה מהביל שהכין עבורנו איימן - בעל מבשלת הקפה.

שוחחנו על הפרטי והכללי. למדנו על בעיית תת-התזונה הרווחת בין תושבי הרצועה שהגורם העיקרי לה הם אחוזי האבטלה הגבוהים ובעקבותיהם העוני הרב, על כמות הנזקקים לסיוע המוענק ע"י אונרא: "תת התזונה היא בעיה מגדרית" ציין החבר והסביר שעיקר הנפגעים הם ילדים ונשים.

האיש שמומחיותו ועיסוקו בריאות הציבור סיפר שרבות מהנשים ההרות סובלות מאנמיה קשה המשפיעה לאחר מכן על בריאות היילודים. שמענו ממנו על פתיחת מעבר רפיח שראשיתה התקבלה בהתלהבות ותקוות שהצטננו מעט נוכח המציאות בשטח, על כך שאמנם קל להיכנס אל הרצועה, אך  כדי לצאת ממנה חייב המבקש להירשם חדשים מראש, שרשימת הממתינים ארוכה והבירוקרטיה קשה וזוחלת.

החבר אף סיפר על תקוותם של מרבית תושבי הרצועה לשחרור גלעד שליט מתוך אמונה שאז, גם יקיריהם שלהם, האסורים בבתי הכלא הישראליים, ישובו לחיק משפחתם.