מגרש הרוסים, ירושלים - הארכת מעצר, תנאי מעצר

צופות: 
רוני המרמן, טובה שיינטוך (מדווחת)
21/12/2009
|
בוקר

מגרש הרוסים

השופט: מנחם ליברמן

חוקר המשטרה:  עו"ד ג'לאל עוידה

הסנגורים: שקיראת פהמי, פתחי שב'ט , מאמון חשים

היום עומדים לדיון 7 תיקים, מתוכם 4 של מנועי מפגש עם עורך דין. נכחנו בדיונים של 3 תיקי מנועים.

1. מנוע מפגישה עם עורך דין. המשטרה מבקשת הארכה של 15 יומים נוספים לחקירה. העצור נעצר ב-15.12.09.
החשד נגדו: פעילות תומכת טירור ונגד ביטחון האזור.

סנגורו: פתחי שב'ט.

הסנגור טוען שלבית משפט זה (צבאי) אין סמכות לדון בתיק האמור, כי העצור הוא בעל תעודת זהות כחולה.

חוקר המשטה טוען שאמנם העצור הוא בעל תעודת זהות כחולה, אך מתגורר בגדה, ולכן החוק מאפשר לדון אותו לפי החוק הצבאי. בדיון על מקום מגוריו מתפתח דיון בין החוקר לשופט, הטוען כי בדוח החסוי שקיבל הפרטים על כתובתו של העצור אינם ברורים. מצד אחד מצוין בדוח שנערך חיפוש בביתו, בלי לציין את הכתובת; מהצד האחר מופיעה כתובת בג'אבל מוכבר וגם בבית חנינא, ה"גדתית" (מונח המציין שהכתובת היא בבית חנינא שבגדה).

אין הסכמה בין השופט לחוקר על מקום מגוריו של העצור. השופט ליברמן מבקש לדחות את הדיון ליום חמישי, ועד אז על שני הצדדים להמציא הוכחות על מקום מגוריו של העצור; רק אז הוא  יוכל להחליט על מקום הדיון בתיק .

הסנגור מסכים, החוקר לא מסכים. השופט ליברמן מבקש מעו"ד ג'לאל עוידה להתייעץ עם הממונים עליו לפני שיחליט בנושא זה.

החוקר יוצא ובשובו מבקש מכולנו לצאת (לא לפרוזדור אלא מחוץ לדלת המובילה החוצה) כדי שהממונה יסביר לשופט את המצב.

בשובנו השופט ליברמן מסביר לסנגור שהוא לא הצליח לשכנע את המשטרה. הדיון יהיה בבית משפט צבאי. הוא גם ישאל את העצור עצמו על מקום מגוריו.

הסנגור מתַשאֵל את החוקר לשם הבהרת מצב החקירה. רוב התשובות מופנות לדוח הסודי.

אחרי דברי סיכום של שני הצדדים, הסנגור יוצא ומוכנס העצור. הוא אדם לא צעיר.

השופט ליברמן שואל על מקום מגוריו של העצור ולמי הוא משלם מסי עירייה. העצור עונה: ביתו הוא בג'אבל מוכבר. בכתובת זו הוא משלם מסי עירייה. [הוא משלם מסים לעיריית ירושלים]

כיום הוא מתגורר בבית חנינא, בחלק שבגדה. השופט שואל למי הוא משלם ארנונה בבית זה, והעצור אומר שאינו משלם ארנונה.

החלטת השופט: 4 ימי מעצר נוספים.

הסנגור מבקש להזמין את המשפחה להארכת המעצר הבאה והשופט מסכים. הארכת המעצר היא ביום חמישי, 31.12.09 ב-9.15.

שני העצורים הבאים נדונים יחד מפני שיש קשר בין העבירות המיוחסות להם: 

פעילות תומכת טרור ופעילות נגד ביטחון האזור.

הסנגור: מאמון חשים.

בשני התיקים חוקר המשטרה מבקש 15 יום.

כאשר העצור נכנס לחדר הדיונים, השופט ליברמן מסביר לו על הסנגור מאמון חשים שמייצג אותו .

אחרי כל ההסברים על הדיונים השופט שואל את העצור אם יש לו משהו להגיד. העצור אומר שכן, יש לו בקשה: הסוהרים כבלו אותו כל יום אתמול ברגלים ובידיים למיטה. השופט שואל איך, מה, מדוע.

העצור טוען שאתמול הוא ביקש לראות את הילדים שלו, שלא ראה אותם זמן רב. בהזכירו את הילדים התחיל לבכות. הוא נשלח אל רופא הכלא וזה, אחרי שיחה עם העצור, המליץ לכבול אותו. השופט ליברמן שואל את העצור אם הוא רצה להתאבד. מתוך הבעת זעזוע על מחשבה זו עונה העצור:  לא, בשום אופן.

השופט ליברמן טוען שאין בסמכותו להורות לרופא מה לעשות, אבל מציין בפרוטוקול שחובתו של הרופא היא בראש ובראשונה כלפי העצור, לא למהלך החקירה.

החלטת השופט לגבי 2 התיקים: הארכת מעצר של 11 ימים נוספים.