בית לחם (300), יום ה' 23.6.11, אחה"צ

בית לחם,

הר גילה, מנזר קרמיזן, וולאג'ה

15.00 – 18.00

הפעם היינו ארבעתנו פנויות לצאת ביחד, דבר שכבר לא קרה מזמן ולכן החלטנו לנסוע לוולאג'ה, מקום שיש לנו עניין מיוחד בו, לראות מה קורה שם. כשהתקרבנו להר גילה ראינו את מאות העובדים הפלסטינים הבונים את ההתנחלות הזאת, בדרכם הביתה. בכניסה לוולאג'ה הוקמה מעין תחנה מרכזית בה עומדים האוטובוסים והטנדרים הבאים להסיע את הפועלים הללו. הר גילה התנחלות במרחק חמש דקות מקניון מלחה, בנויה על גבעה בה נושבת רוח קלילה והנופים שמסביב מרנינים, להוציא את החומה המפלצתית הסוגרת על הכפר השכן וולאג'ה.

דרך העפר המובילה למנזר קרמיזן ציורית והמקום מזכיר את נופי טוסקנה המרהיבים. הכומר הידידותי דובר העברית שבה מהעיר ויצ'נזה באיטליה טוען שאפילו אלוהים אינו יודע מה יהיה עתידו של המנזר.

חברנו א. קיבל אישור ליום אחד להגיע לירושלים לדיון במנהל מקרקעי ישראל לגבי עתידו של הכפר. הוא חזר משם בדיוק עם בואנו. אין לו תקוות רבות לגבי עתיד זה ולגבי אדמותיו, בהן נמצאים גם קברי הוריו, שנקרעות ממנו על ידי החומה ההולכת ונבנית. חלק מן העצים שלו, אלה שלא נעקרו, מתים בגלל האבק הנוצר על ידי הבניה של החומה וסלילת כביש הביטחון שלידה. אשתו זה עתה עברה ניתוח קטרקט מוצלח בבית החולים סנט ג'ון שבירושלים המזרחית. האישור לבתו שעמדה ללוות אותה לניתוח ניתן יום מאוחר יותר, לא התפלאנו.

ביחד עם הקפה שהוגש לנו, הוגשו גם פירות מהבוסתן. אחרי הקפה ירדנו לראות את הבוסתן ואת גן הירק הנפלא בו מטפלים בניו של אחמד שאינם יכולים לעבוד בירושלים ובגדה כמעט ואינם מרוויחים כסף. כמויות הפרי על העצים לא יאומנו אך אין כמעט כל דרך לשווק אותם. הוא העמיס עלינו קילוגרמים רבים של פירות ולמחאותינו רק ענה: "תביאו לשכנים ולחברים"

בדרכנו חזרה פגשנו זוג אנגלים שטיילו מכיוון קרמיזן עם מארחיהם מבית לחם. הם היו מזועזעים מהפצע שבנוף הנוצר על ידי דרך הביטחון והחומה הנבנית. הם היו מופתעים להיווכח שיש גם ישראלים החושבים כמוהם כמה שזה נורא.

הדרך הישירה מהכפר לכיוון קרמיזן שוב חסומה על ידי סלעים.