קלנדיה, יום ד' 27.4.11, אחה"צ

ציטוט,לא נגענו:

"רק היונות נותנים לעבור. אולי יום אחד יגידו ליונות: את מהשטחים - לא עוברת"

אפשר להעתיק כל כותרת מדוחות קודמים. בקלנדיה שום דבר לא משתנה: הטרטור,הזמן ההולך לאבוד,האנשים השקופים שעוברים פה פעם ופעמיים ביום. השיטה עובדת, בין זה ובטחון אין כל קשר.

15:30 הככר הדרומית "סתומה" במכוניות.

15:40 במעבר הרגלי 3 שרוולים פתוחים ובכניסה למת"ק שני ם ממתינים לכרטיס מגנטי. האינטרקום למת"ק מקולקל, בדקנו טלפונית האם יכניסו אותם או ממתינים לחינם. התשובה "שיחכו,אולי..."

המחכים בתור עומדים בשקט, אדישות של קבלת הדין. אין שיחות, אין קיטורים. החיילת האחראית על המעבר משום מה נותנת להמתין זמן רב בכלוב הצר והמשפיל, למרות שהתורים לא מאד גדולים. האם זה שנוי לשם אסטתיקת מחסומים או סתם עוד התעללות קטנה.  מהעבר השני חוזרות משפחות מבקור אסירים.

מתקיים הטקס הרגיל כשאנחנו משקיפות מהגדר לעבר מסלול הרכבים. החייל מהמגדל צועק את צעקותיו הרגילות ונרגע כשאיננו זזות. מרחוק במעבר התעודות הכחולות, תור ארוך וצפוף.

לשם שינוי  בודקים רנדומלית מכוניות הנוסעות צפונה, מה שלא ממש מזרז את הפקק היומי העמוס. כל בדיקה כזאת של תעודת זהות נעשית ע"י חייל מלווה בשני מאבטחים חמושים!

16:10בככר הצפונית, כריות מקשטות את הזרוע החוסמת, הילדים המוכרים וכל מי שמנסה להתפרנס מכלום.

שתיה קרה,דגלים של "ברצלונה"(כדוררגל), כורסה נטושה ועגלה למכירת משקאות, עגבניות טריות.

החלטנו לעבור הפעם במסלול הרגלי שנראה צפוף מאד.חייבים לקחת מיניבוס (5 ₪) כדי לעבור את 20  המטרים עד הכניסה.

16:40 כ- 30 ממתינים. התור מתקדם באיטיות רבה והתלונות הן על היחס, על הזלזול.(מתייחסים אלינו כמו אל חיות, החיילים משעמום בודקים באיטיות).

רק לילדי המחסום חוקים משלהם. הקטנציק מוכר המיים, אולי בן 6, הצליח לעבור רגלית!אתנחתא קומית. עכשיו מתחיל משחק מחבואים בינו ובין גבורי החייל. הוא מתחבא בין האנשים ורק העונש הקולקטיבי של הפסקת המעבר לכולם, משכנע את האנשים לשתף פעולה ולהפקידו בידי החייל החמוש. אדם מבוגר ומהודר מוחזר אחר כבוד. מסתבר שהוא נושא תעודת שטחים, ואיך ידע הרי אין שום שילוט. נזכרתי "בהם יודעים" ממילון המחסומים.

17:20 יצאנו אחרי בדיקות מדוקדקות של תעודת הזהות. ס"ה 40 דקות. להפתעתנו הגיע מולנו  האדם שהוחזר. עבר מהר יותר  במעבר השני.

מה ששוב מוכיח כי אי הודאות הוא מרכיב קבוע בסדר יומם של העוברים פה בשגרה. פשוט אין שגרה.