קלנדיה, יום ה' 5.5.11, בוקר

10.00 – 14.00

יואב הוא תלמיד במגמת קולנוע בכיתה יא' וביקש לעשות סרט על מחסום ווטש. הצוות שלנו נפגש אתו וסיפר לו על הדרך שבה אנחנו רואות את פעילותנו בארגון וגם המלצנו שאת צילומי השטח יעשה במקום המראה את עוולות הכיבוש וקיומם של המחסומים, כפי שבאים לידי ביטוי בכפר ההזוי, נבי סמואל.

כבר ליווינו את יואב למקום כמה פעמים וביום זה הייתה לנו הזדמנות לראות דברים שאיננו רואות בשאר ביקורינו בכפר. בית הספר הזעיר שהיינו בטוחות שהוא נטוש כי בשעות אחר הצהריים הוא מסוגר ונעול, היה פתוח. המנהל ברך אותנו וקיבל את פנינו בשמחה כשראה את תגי הזיהוי שלנו. בחדר הכיתה הקטנטן והיחיד שבבית הספר לומדים 8(!) תלמידים בכיתה מעורבת של תלמידי כיתות א' – ג'. מורה לחשבון מנסה להפעיל כל תלמיד בהתאם לרמתו.  המנהל סיפר לנו כי ניסיון להקים סככה שתאפשר ללמד את הילדים בקיץ מחוץ לחדר הכיתה הקטן והמחניק, הוכשל על ידי המִנהל האזרחי, כפי שזה מכשיל כל ניסיון לשפר את איכות החיים בכפר. הוא גם חזר וסיפר כי הבית הגדול הגובל בבית הספר, שבעבר גרו בו משת"פים, נמכר על ידם למתנחלים, עוד שלב בתהליך הייהוד של המקום. ביקרנו גם במסגד, הבנוי על פי המסורת על קבר הנביא שמואל, שבו מתקיימת בעיקר פעילות של בית כנסת. מרבית המתפללים שהיו במקום הם חוזרים בתשובה. בכפר עצמו חזר בעל המכולת וסיפר על הקשיים שמערימים על התושבים המעטים שנותרו והמבקשים לקיים חיים פחות או יותר סבירים, אפילו את הדיר שבנו מקרשים ולוחות פח, הרסו לאחרונה. כששאלנו כמה משפחות נותרו בכפר, סיפר שכרגע יש רק שתים עשרה. איך הוא מצליח להתפרנס ממספר כה קטן של קונים? תשובתו הייתה שאין זו פרנסה אלא הדבר היחיד שהוא יכול לעשות כאשר אינו יכול לצאת לעבודה בירושלים כפי שעשה בעבר.

האם יצליח יואב לתת ביטוי בסרטו על כל שראה וחווה? האם יהיה בכך נושא לדיון  עם חבריו ללימודים? נראה לנו שההשקעה בכיוונים כאלה חשובה וראויה.