דרום הר חברון, חברון, יום ג' 31.5.11, בוקר

צופות: 
שלומית ת. ומיכל צ. (מדווחת)
31/05/2011
|
בוקר

8.00 -12.00 

אורחים: בוטיינה, מחמוד, אירית, אתי וסיסי, סטודנטים ממכללת ספיר, תלמידיה של שלומית בקורס "מחשבת החינוך".

מעבר מיתר

מעבר מיתר ריק מאנשים בשעה זו.

גם כביש 60 שקט. אין תנועה של רכבי צבא, אבל הבלון נמצא בשמיים באזור עתניאל.

חברון

הסטודנטים מעוניינים לבקר בבית ספר וללמוד על מערכת החינוך בחברון, ולכן עיקר הזמן  מוקדש לכך.

הגענו לביה"ס איברהמייה לבנים הנמצא קרוב מאד למחסום בית המרקחת ולא רחוק ממערת המכפלה. המנהל סאלח מקבלנו בשמחה  ומספר: בית הספר חוגג השנה 100 להיווסדו! בתחילת המאה הקודמת באו ללמוד בו תלמידים מכל ישובי הסביבה - גם בית לחם ובית סחור ביניהם. התלמידים היו נשארים לישון בו. לפני כן שימש בית משפט ובית כלא.

היו שנים שלמדו בו את כל 12 שנות הלימוד, ועכשיו זהו בי"ס עממי עד כיתה ט'. סאלח עצמו סיים בו לימודיו לפני 27 שנים ומאז הוא שם, בתחילה כמורה ועכשיו כמנהל. הוא מציין זאת בגאווה וניכר ששורשיו נטועים עמוק במקום הזה.

בביה"ס לומדים 400 תלמידים שמרביתם גרים באזור H1, ולכן הם נאלצים לעבור בוקר בוקר דרך המגנומטר של מחסום בית המרקחת ולחצות את קצה רח' השוהדא שדוהרים בו ברכביהם אדוני הארץ, המתנחלים. לא אחת נפגעו ילדים  ממכוניותיהם.

המנהל מספר על אירוע טראומתי שאירע לפני כשנה, עת המתנחלים באו בלוויית הצבא אל ביה"ס בבוקר וטענו שילד אחד זרק אבנים על מתנחלים. אחרי מהומה רבה ובהלה שהם זרעו בילדים, הבינו החיילים שהבעיה היא המתנחלים, אך הם מחליטים להרגיעם ע"י סיכום עם המנהל שהם ייקחו שניים מהילדים לחקירה, והוא נאלץ להסכים. הילדים שוחררו אחרי כמה שעות אבל תחושת האפליה והפחד ניכרות בילדים עד היום.

במסדרונות, ליד כל הפלקטים התלויים על הקירות המציגים את הנלמד באנגלית, בטבע ובגיאוגרפיה, ישנם שפע צילומים מאותו אירוע ובהם מככבת כמובן ענת כהן. הסטודנטים, שזו להם הזדמנות ראשונה לפגוש את סיפורו של הצד השני בחברון מקבלים תשובות על כל שאלותיהם.

לשמחתנו לא היו שום מעוכביםinfo-icon בשום מחסום בעיר.

דרום הר חברון - חרבת א-טוואני

חזרנו דרך כביש 317 והחלטנו להיכנס לכפר חרבת טוואני  לבקר שם בביה"ס ולהראות לאורחינו איך חיים אנשים למרגלות חוות מעון וההתנחלות מעון.

ביה"ס כבר סגור כי הבחינות של סוף השנה הסתיימו והילדים שולחו לבתיהם.

אנחנו מבחינים שיש בלב הכפר חפירות ארכיאולוגיות. מעניין. נגשנו לברר. מסתבר שרשות העתיקות החליטה שיש מה לחפור שם. עכשיו האדם שאמו גרה בחלקה הזו מסתובב להשגיח. הוא אינו יכול למנוע זאת, לכן הוא רק מוודא שלא יפגעו ברכוש המשפחה. שמו איברהים אמור. הוא עצמו גר ביאטה אבל אחיו סגרinfo-icon אחמד אמור גר שם ויש להם גם שתי חלקות עצי זית. אחת מהן נמצאת למטה, ליד הכביש מול הכניסה לכפר. לפני 5 שנים המתנחלים באו  לילה אחד וכרתו את כל העצים שהיו בחלקה, בני 35 שנים, עצים שהניבו כמיות גדולות של זיתים ושמן. 

בעזרת אנשים טובים הוא שיקם את העצים ועכשיו שוב באו וכרתו עץ אחד והרסו את הגדר. הוא התלונן במשטרה ו...הם באו, צילמו והלכו.

לדבריו, חנה בר"ג ומוהנד כבר היו אצלו ולי לא נותר אלא לעודד אותו ולקוות איתו  ש"יש דין" יצליחו לעזור לו במשהו. הוא גם שואל אם מישהו יוכל לעזור לו לקנות מיכלית למים כדי שיוכל להשקות את חלקת הזיתים שלדבריו סובלת ממחסור מיםinfo-icon רציני.

אנסה לקשר אותו עם אנשי "קבוצת הכפרים" אולי גם הם יוכלו לעזור לו במשהו.

שוב קשה לראות איך לאנשי ההתנחלויות מעבירים צנרת מים ולא חסר להם שום דבר, בעוד את שכניהם הפלסטינים פשוט מנסים "לייבש", אולי בתקווה שהם יתנדפו באוויר..... הפיראטיות בחסות החוק מותרת רק ליהודים.