ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל, יום ד' 25.5.11, בוקר

צופות: 
מיכל ב. אופירה ארכוני (מדווחת)
25/05/2011
|
בוקר

לתשומת הלב
– טענות כלפי התנהלות המת"ק בחווארה, אולי כדאי לעקוב אחר הנעשה גם שם.
- מנהל מעבר אייל עכב אותנו והזמין משטרה. באמצעות תמר פליישמן הועברה פניה לעו"ד גבי לסקי. 

 
 ארתאח משמרת שחר
04:00 - קולו של המואזין מלווה את פתיחת השער. 33 איש עוברים.
כעבור דקה עוברים 37.
04:02 – שער צדדי נפתח, ו-25 נשים עוברות דרכו אל הקרוסלות.
04:03 – כ-50 איש נוספים נכנסים.
תוך 5 דקות נכנסים כל הממתינים, ומעתה כל מי שמגיע, נכנס.
04:10 – אנחנו עוברות לשער היציאה, ונדהמות לגלות שהקרוסלה נעולה.
אנחנו שואלות בחור חייכן אם הקרוסלה נפתחת באיחור לעיתים קרובות, והוא עונה  "לפעמים", ומוסיף "רק לכמה דקות".
04:25 – התנועה ביציאה דלילה. בפנים המעברים פתוחים למעט מעבר בודד.
04:30 – בחזרה לשער הכניסה למיתקן - הקרוסלות פתוחות, והתנועה זורמת. זו הפעם הראשונה שאנחנו עדות למצב כזה. בפעמים הקודמות האנשים נכנסו במכסות של 10/ 40/ 50 איש, והקרוסלות נסגרו בין קבוצה לקבוצה.
04:42 – קצב הגעת האנשים גובר, והזרימה פנימה נמשכת. גם ביציאה התנועה זורמת.
 04:44 - הקרוסלות נעצרות. 2 אנשים חוזרים לצד המזרחי, והקרוסלות נפתחות שוב.
04:46 – הקרוסלות נסגרות. תוך דקות ספורות נוצר תור של כ-150 איש.
04:48 – הקרוסלות נפתחו, עוברים כ-100 איש, והן נסגרות שוב. בחוץ כבר עמוס, וגם בקרוסלה שביציאה – צפוף.
אנחנו שואלות איך היה בפנים. מספרים לנו שהבדיקות ארכו חצי שעה, והרבה אנשים הוכנסו לחדרים "לא רק צעירים". אומרים לנו גם, שבזמן שהיינו בשער הכניסה, היתה הקרוסלה ביציאה סגורה במשך רבע שעה.
 
בחור כבן 30 ממהר החוצה, חגורת המכנסיים בידו. הוא נראה לחוץ. הטלפון שלו מצלצל, הוא עונה, ומסביר ל"בעל הבית" שעיכבו אותו בחדר 20 דקות, והוא תכף מגיע".    הצפיפות ליד הקרוסלה רבה.
גבר כבן 40, יושב על צידנית קטנה, מחכה לחבר. הוא פונה אלינו ואומר "יש בלגאן במת"ק חווארה. צריך לעזור", ומתאר את הקושי בחידוש הכרטיס המגנטי; אנשים מגיעים ב-03:00-04:00, ומחכים 4-5 שעות. מתוך 100 איש נכנסים 20 בלבד.לפעמים 30. כל השאר לא מטופלים. לדבריו 3 ימים הלך, חיכה וחזר מבלי שנכנס כלל. רק ביום הרביעי זכה לקבל שירות. הוא גם סיפר שניתן לראות את החיילים משחקים כדורגל ברחבת המת"ק, והפלסטינים מקבלים שרות בהפסקות בין המשחקים. הוא מראה לנו את הכרטיס. רשום שהוא תקף עד 2015, אך לדברי האיש צריך לחדש את הכרטיס מדי שנתיים. בנוסף יש לו אישור עבודה (אישור על כך שיש לו מעסיק בארץ).   אנחנו שואלות מאין הוא מגיע, והוא משיב שגר בשכם, קם מדי בוקר ב-03:00, עובד בבניין באזור המרכז; הרצליה, הוד השרון, ראשל"צ. הוא אומר "החיים קשים", ונפרד מאיתנו בחיוך.
05:10 – העומס ליד הקרוסלה השתחרר. אנשים יוצאים עם חגורות המכנסיים ביד.
05:20 – מאות אנשים יושבים ברחבה, רובם בקבוצות; אוכלים, שותים קפה, מעשנים, משוחחים. האור כבר עלה, והתפילות הסתיימו. על אי התנועה ביציאה ישנים 4 אנשים.  נהגים עצבניים קוראים את יעדי הנסיעה שלהם "נתניה", "פתח תקווה".. מאות אנשים יושבים ומחכים להסעה ליד החנייה או ליד הכביש. דלתות של כלי רכב נטרקות, ואבק רב עולה מהכורכר עם כל ואן שיוצא מהחנייה.
 
אייל
05:37 – מאות רבות של אנשים יושבים בצידי הכביש שמחוץ לרחבה. ברחבה - כמו בפעמים הקודמות – הצפיפות רבה; עשרות מכוניות, מאות אנשים עומדים לאורך הכביש, לאורך המדרכות ובצמוד לגדרות. כמעט שלא ניתן לעבור בין האנשים מבלי לגעת.  מעל כל אלה רובצים ענני עשן הסיגריות.
קרוסלת היציאה עובדת ברציפות, ובכל זאת עמוס ביציאה.  מישהו חולף לידנו ואומר:
 “Today go very good”
05:50 - אנחנו שואלות איך הלך היום בפנים עונים לנו "צ'יק-צ'אק", "היום דבש", "5 דקות היום".
05:52 – 2 צעירים יוצאים וזורקים לעברנו "תבואו כל יום; 5 דקות ויוצאים. לא כמו כל יום; חצי שעה-שעה".
05:53 – גבר צנום כבן 40 ניגש אל מיכל, ואומר "עושים לנו את המוות!"   מיכל שואלת "איפה?" הוא משיב "כל מקום. כל הזמן".   אחר כך הוא ניגש אל אופירה, ואומר בעיניים בוערות "עושים לנו את המוות! אני נותן להם את עצמי; נותן להם תעודת זהות – זה עצמי! מה עוד הם רוצים?!"
05:55 – הקרוסלה עוצרת.  כעבור כדקה נפתחת. אנחנו שואלות את היוצאים מה קורה בפנים, ואומרים לנו שיש לחץ גדול, ולקח להם חצי שעה-שעה. לדבריהם לא רק בפנים יש הרבה אנשים – גם בשער הכניסה.
 
06:02 – אנחנו שומעות מפי היוצאים, ש"יש מלא אנשים בפנים", "בלגאן".   בפעמים קודמות, התפאר מנהל המיתקן ש "ב- 06:00 אנחנו מסיימים את העבודה וכולם כבר בחוץ." החלטנו לצפות בכניסה למתקן, כדי להתרשם ממצב התור בצד הפלסטיני. אנחנו עוברות דרך שער, שמעברו השני ניתן לתצפת על הצד המזרחי,
כבקשת מנהל המקום בפעמים קודמות, צלצלנו בפעמון לבקש אישור לצפות בכניסה למעבר ממזרח – מהצד הפלשתיני. אין תגובה. אנחנו ממתינות ומצלצלות שוב. אין תגובה. שוב ממתינות, ומצלצלות פעם שלישית. גם הפעם אין תגובה. (במשמרת מה 28.3.2010 בקש מאיתנו מי שהציג עצמו כשמעון מנהל המיתקן, שנתאם באמצעותו את כניסתנו, כדי שהם יוכלו לשלוח לנו ליווי. הוא נתן לנו את מספר הטלפון של המשרד באייל  7633838 09, אך אמר שאין צורך לתאם מראש, רק ללחוץ  על כפתור האינטרקום. כך אמנם עשינו בפעמים הקודמות, ואכן שלחו ליווי.)
 
06:09 - אנו מחליטות ללכת לבד. בין האינטרקום לנקודת התצפית מפרידים כ-25 מטר. בסמוך לבטונדות ממוקם מגדל, בו יושב שומר עם נשק. הוא מסמן לנו להתרחק. אנחנו צועדות מטר או שניים אחורה, ומנהל המיתקן, שמעון - מלווה בשומר חמוש נוסף – מגיע בצעקות. 
בצד הפלשתיני כ-20 איש בדרכם אל הבדיקות.
הוא צעק עלינו, שאנחנו, וחברותינו לארגון מנצלות לרעה את הרצון הטוב שלו, וש"אתן עושות מה שאתן רוצות, ומפרות את הסיכום."  "דיברתי עם המטה שלכן, ואמרו לי שהן לא יכולות להגיד לכן מה לעשות."  לדבריו, ללא ליווי שלו אנחנו חשופות לסכנה, כי השומר במגדל אינו יכול לתת מענה אם "משהו ייזרק" מהצד השני. הוא הסכים איתנו, שגם לו אין מענה במקרה כזה, "אבל יש עלי נשק, ואם יקרה לכן משהו כשאני מלווה אתכן, אני אדע והממונים עלי יידעו, שפעלתי להגן עליכן".
הוא דרש שניתן לו את תעודות הזהות שלנו. תעודה אחת היתה ברכב. הוא מחליט להזמין לנו משטרה בטענה, שזהו שטח צבאי, ואנחנו מפירות חוק בכך שנכנסנו ללא רשות.
על השער ועל הגדר אין שילוט שמכריז על המקום כשטח צבאי, ואין שילוט שאוסר כניסה. יש רק תמרור עצור (כלי רכב עוברים בעד השער הזה).
 
מסרנו לו את שמה המלא של מיכל ומס' ת.ז. שלה, ואופירה מסרה לו תעודת זהות שלה. הוא רשם את הפרטים, והודיע שילמד אותנו לקח. התכוונו ללכת, והוא ממש בגופו מנע זאת מאיתנו. אח"כ גם אחז בשער בכוח, ועכב אותנו כ-30 דקות. אמרנו לו שהוא יכול לשחרר אותנו, ולהגיש תלונה – הפרטים הרי בידיו. אך הוא עמד על כך ש"המשטרה תחקור אתכן כאן". משטרה לא הגיעה, ולבסוף הוא פתח את השער, ונתן לנו לצאת.
כשעזבנו, היו ברחבה ועל הכביש עדיין מאות אנשים ומכוניות רבות.
מישהו  ששמע את חילופי הדברים שלנו עם המנהל שאל את אופירה: "עורכת דין?"