בית לחם (300), יום ו' 6.5.11, בוקר

צופות: 
קלר אורן, אפרת ב.
06/05/2011
|
בוקר

9:10 – 11:00

 בית לחם

 

3 עמדות פתוחות – אין תור ארוך אבל מתנדב בינלאומי מדווח לנו שבבוקר בצד הפלסטיני היה נורא ושאיזבל צילמה בנייד שלה את ההמונים, שחלקם התייאשו והלכו.

בצד הישראלי לא היו צעקות או קללות. היתה התעלמות ואטימות מוחלטת. כמו בפעמים קודמות נמנע מעבר של ילדים קטנים. המקרה קורע הלב ביותר היה של משפחה – האבא, האמא, הדודה וילד קטן בן 4. יחד עם קבוצה הם תכננו טיול ופיקניק והיו עמוסי קופסאות אוכל ופיתות. האמא שכחה את הקושאן בבית אבל הילד היה רשום אצלה בתעודת זהות. הם נהדפו וחזרו וניסו. לא נתנו להם לעבור אבל הילד עבר מתחת לברזלים והחל לרוץ החוצה. מפקד המחסום כבר הספיק לנזוף בנו קודם על כך שהתערבנו ואמר לנו: "תזכרו שמה שהשגתן זה שאתן יכולות לעמוד ליד הקיר".

עכשיו הוא יצא לטפל בילד. כל המשפחה חיכתה בחוץ והתחננה. המפקד שמר על שתיקה, לעס את המסטיק שלו וסימן בידו שעליהם לחזור. ניסינו לפנות ולהציע לו להפעיל שיקול דעת, שיבדוק את הילד ואת מספרו במחשב. שום דבר לא עזר. היתה שם גם שוטרת צבאית וניסינו לדבר אל לבה אך היא קבעה שמה שהמפקד יכריע הוא שיהיה. אחרי דקות ארוכות מחרידות המפקד ליווה את כל המשפחה לאורך המסדרון החיצוני שמחזיר אותם לבית לחם.

אירוע מקומם נוסף היה סירוב להעביר אדם בן 71, בעצמו חולה ושניכר שהרגיש לא טוב, התנדנד ונראה עומד ליפול, שרצה לבקר את אחותו המאושפזת בהדסה. הוא קיבל בלילה בפקס את הניירת מבית החולים ולא הספיק לדאוג להיתר. המפקד התעלם ממנו, לא הקשיב לו וניסה למנוע ממני לדבר איתו ולקחת את הפרטים שלו כדי למסור אותם למוקד ולמת"ק. שום דבר לא עזר.