אזור התעשיה עטרות ומחסום קלנדיה, יום חמישי 12 במאי 2011

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Observers: 
רות א., אילנה ד. (מדווחת)
12/05/2011
|
Afternoon

 

13.30 – 16.30    אזור התעשייה עטרות ומחסום קלנדיה

אחרי זמן רב שלא היינו שם, רצינו לבקר בבית הספר התעשייתי היפה המצוי במתחם פלשתיני בלב אזור התעשייה הישראלי, מעל לבסיס משמר הגבול. לצערנו לא היה מנהל בית הספר, וספי תמימי, במשרדו ודחינו ביקור זה. החלטנו לסייר מעט באזור התעשייה ולראות מה מתחדש בו ופתאום ראינו בניין גבוה ועליו שלט (תצלום מצורף) המצביע על כך שזה בית ספר מקצועי בחסות מכללת סכנין, השוכן בבית ורוד שהיה בעבר מבנה תעשייתי. זה בית ספר טכנולוגי הפועל בחסות מכללת סכנין ופועל בפיקוח משרד החינוך. כשהגענו פגשנו קבוצת תלמידים עם מורה לחינוך גופני, שבירכו אותנו בידידות והנחו אותנו כיצד להגיע למנהל בית הספר, מר אחמד חליל.

המנהל, אדם נעים הליכות ולבבי סיפר לנו על עצמו, על בית הספר ועל הקשיים בעבודתו. הוא עבד בעבר כטייח, עבודה פיזית קשה אך לאין ערוך קלה יותר מעבודת הניהול של בית ספר זה, עבודה שלעולם אינה מסתיימת. אחר כך למד מדעי המחשב באוניברסיטה העברית והמשיך בלימודים בתחום זה בארצות הברית. יש לו תעודת הוראה ואף לימד תקופת מה. כשחזר מלימודיו בארה"ב הוצעה לו משרת הניהול בבית ספר זה. אוכלוסיית התלמידים אינה קלה, המוטיבציה שלהם ללימודים נמוכה וגם להוריהם אין עניין רב בלימודי ילדיהם. לעתים הוא נוסע לבתי התלמידים בכדי להוציאם ממיטותיהם. הילדים באים מהעיר העתיקה ומישובים בעוטף ירושלים, כגון קלנדיה, לכולם תעודות כחולות. על אף הקשיים, אחמד חליל יכול להצביע על לא מעט הישגים. אחת הדוגמאות: בוגר בית הספר, במגמת מכניקה, הופיע יום אחד במשרדו עם שמונה אנשים מבוגרים וסיפר שהוא הממונה עליהם במוסך בתלפיות. אשר לבעיות שיוצרים המחסומים; התלמידים הבאים מקלנדיה נוסעים באוטובוס עד למחסום, עוזבים אותו בצדו הצפוני, עוברים את המחסום ברגל ועולים על האוטובוס בצדו הדרומי. לא פעם תלמידים אלה מעוכביםinfo-icon במחסום ומאחרים לבית הספר. היו מקרים שאף איחרו להגיע לבחינה, כולל בחינת בגרות, בשל עיכובים אלה. תלמיד אחר שעוכב זמן רב במחסום טען שיקבל עונש על איחור לבית הספר. קצין במחסום נתן לו את מספר הטלפון שלו בכדי שהמנהל יוכל לצלצל אליו ולוודא שהנער אכן עוכב. לתלמיד מואדי ג'וז, שאינו מורגל במחסומים, קרה פעם שבמחסום פתע הורידו אותו מהאוטובוס ודרשו ממנו תעודת לידה, לתלמיד לא היה מושג שעליו לשאת תעודה זו עמו. עד שהמנהל עצמו לא הגיע בכדי לשחרר את הנער, היה זה מעוכב במחסום.

לדבריו הצליח להשיג עבור תלמידיו, כמחווה יוצאת דופן, את שאלוני בחינות הבגרות במתמטיקה בשפה הערבית. הוא מאמין גדול במשמעת ומפגין אפס סובלנות להפרות סדר. מסתבר שמדיניות זו הוכיחה את עצמה וזו השנה הראשונה שיש לו שישה תלמידים שסיימו בהצלחה את כל בחינות הבגרות. התרשמנו מאד מאישיותו ומהשקפת עולמו החינוכית והצטערנו שהוא מרגיש שעליו לנוח מעבודתו הקשה ולחזור לכפרו סכנין. גם הצטערנו לשמוע עד כמה הוא פסימי לגבי עתיד האזור, גם לישראלים וגם לפלשתינאים.

סוף השבוע שלו כבר התחיל והרגשנו שעלינו לשחררו ולא לעכב את נסיעתו הביתה לסכנין, אף על פי שהיינו יכולות להמשיך לשוחח אתו.

במחסום קלנדיה הצטרפנו לתור של הנכנסים לישראל שביקשו שנזרז את התקדמותו. לא הייתה סיבה לעשות זאת (וכי היינו יכולות בכלל?) התור נע בקצב סביר. נשאלנו על נתניה ועל פיליס, על ידי שני אנשים שונים. תוך עשרים דקות יצאנו אחרי שתעודות הזהות שלנו נבחנו בדקדקנות.