קלנדיה, יום ד' 4.5.11, אחה"צ
15:40 שני שרוולים 1 +4 פתוחים, עמוסים בממתינים וחוזר הנוהל מהמשמרות האחרונות
שבו מאזנים את הכניסה למעבר ע"י הכנסת אנשים מהכלוב טיפין טיפין. המראה של האנשים
הלכודים בכלוב הצר קשה לצפייה. בעצם הכל משפיל אבל יש בנוהל הבלתי הכרחי הזה השפלה נוספת על ההשפלה בכל ההתנהלות מראש.
בתור למת"ק 6 ממתינים.
כמעט 16:00 טלפון למת"ק,הגיע קצין שמבטיח "שכולם יכנסו".. האם גם יטופלו? כנראה שלא. ביניהם משפחה שיש לה זימון להדסה למחר בבוקר. הבן (19) נפצע בקטטה בכניסה למעבר הרכבים והיה מאושפז עד לפני כמה ימים בהדסה.מוזמן לביקורת. דרשו אישורי משטרה, רצו והביאו ולבסוף התשובה השלילית "תלכו למרפאה ברמאללה". אי אפשר לאשר מהיום למחר.
בבירור טלפוני עם חנה ב' - נכון,לא מוציאים אישורים מהיום למחר וחוץ מזה המת"ק גם מסנן
פניות כדי לוודא שיהיה כיסוי כספי (?!).
אחד האנשים שהוכנסו לקראת 16:00 כמובן יצא בלי הכרטיס המגנטי, "תבוא שוב"...
המשפחה יצאה עם הבחור הפגוע. קשה לצפייה. חתך גדול בראש ובצוואר. לכולם כרטיס מגנטי
אבל כולם גם מנועי שב"כ כי מישהו במשפחה המורחבת יושב בכלא. הבטחנו לעקוב. דווקא במקרה הזה האב שילם על הטיפול הקודם במזומן.
ב-16:30 נפתח שרוול נוסף,כל הזמן הזה עומס והמתנה מיותרת כרגיל. מעקב על המעבר בשרוולים - 30 דקות לא כולל המתנה בכלוב והבדיקה בפנים.
17:00 מרחוק מעבר התעודות הכחולות כמעט ריק.
ולבסוף,כרגיל, מקרה מבחן קטן המעיד על הכל. קבוצת סטודנטים חילונים, בנים ובנות ביחד, עוברים. אנחנו מייד אחריהם, ואז כאשר אנחנו בתוך המעבר בבדיקה מעמיקה של התעודות שלנו, מסתבר שאחת הצעירות מעוכבת כבר 15 דקות בחדר הפנימי. בדיוק "שוחררה" איתנו. על סף דמעות. העיכוב, הפחד, ההשפלה. ובנוסף לכל ביציאה, הנעילה הפתאומית של הקרוסלה נתנה לה בום בראש!!! מושפלת ובעיקר זועמת, כועסת.
למה? כנראה "סתם". אלה לומדים בשכם וחוזרים כל שבוע הביתה, מה שמחשיד אותם מראש(!!).