עטארה, קלנדיה, יום א' 8.5.11, אחה"צ
מחסום קלנדיה:
(בתמונה העליונה: תור הממתינים למעבר במחסום).
ח. שחצה את גיל המינימום לקבלת אישור עבודה (35), נשוי ואב, ביקש שנפעל להסרת מניעתו. הוא יודע שאם ילך בעצמו, ידרוש ממנו הקפטן להיות משת"פ. חשב שאנחנו יכולות לעקוף את הדרישה.
זקנה, בדרך לבי"ח, הגיעה מלווה בשתי נשים שתמכו בה בהליכתה. היות שרק מסלול אחד היה פתוח, תור ארוך השתרך לתוך סככת ההמתנה למרות הסגר, הנשים ניסו לעורר את תשומת ליבה של החיילת המבוצרת בתאה כדי שתפתח עבורןמסלול מיוחד שיזרז את מעברה של הזקנה. החיילת שיחקה בטלפון הסלולארי ולא הרימה את ראשה כדי לפגוש במבטן של אלה שנזקקו לעזרתה. שיחת טלפון אחת לחמ"ל, הקרוסלה המקבילה נפתחה והנשים עברו. רצינו לעבור יחד עמן כדי לתמוך ולעזור, אך החיילת נעלה את המנגנון ותמר נשארה כלואה בין הסורגים. אחרי רבע שעה של שיחות טלפון למוקדים איתרה השוטרת מורן במצלמות את הבעיה ופתרה אותה.
אישה מלווה באחיה ובאדם נוסף בקשה לעבור במחסום ולחזור לביתה שבעזה. אחיה הראה לנו את אישור שתוקפו עד השמונה לחודש (אותו היום) וסיפר ששני עזתים אחרים שהיה להם אישור זהה עברו, לאחותו סרבו, אמרו לה שבסגר לא עוברים. בעצתנו טלפן האח למוקד ההומניטארי, שם נאמר לו שעל אחותו לשוב ביום רביעי, ושלאחר החג יאפשרו לה לעבור.
מחסום עטרה-ביר זית:
שני חיילים יצאו לקראתנו מייד עם בהגיענו למחסום. "זה לא מחסום!" אמר האחד בעוד השני, משה, צועק לעברו: "יוגב, תדרוך את הנשק". החייל שלידנו כמו לא הבין את ההוראה ושאל, "לעמוד עם כדור בקנה?" וחברו הזכיר לו שאך בשבוע הקודם נזרק לעברו רימון. יוגב סימן ביד תנועת ביטול לדברים, אמר לו שיירגע ורמז לכך שתיאור האירוע אינו מדויק.
בתום השיחה הגיע רכב שעליו נכתב חפ"ק סמג"ד ושממנו יצאו ארבעה חיילים. תוך דקות ה"לא מחסום" הפך למחסום פעיל וחוסם: משה נעמד מאחורי הבטונדה כשנשקו הדרוך מכוון קדימה, יוגב סימן לרכבים להתקדם והסמג"ד שיחק עם מכשיר הקשר.
הורו לאחד הרכבים לעצור, חמשת הנוסעים נדרשו לרדת ולנהג נאמר לאסוף את ת"ז של האחרים ולהגישם לחיילים. החמישה נאלצו לחכות בקור לצידו של רכבם. תור של מכוניות החל להיווצר מאחורי הרכב החונה שהגיע עד לצומת במורד הגבעה. לאחר כחמש עד עשר דקות הוחזרו התעודות ולחמשת הגברים ניתנה הרשות להמשיך בדרכם.
כשהחלטנו לעזוב את המקום הורה לנו הסמג"ד לחכות עד לבואה של המשטרה. חיכינו. ניידת הגיעה, השוטרים אמרו שהחנינו את רכבנו במקום שמפריע לחיילים (למה צריך היה להזעיק ניידת? – למה הסמג"ד לא דיבר בעצמו?) אחרי שרשמו את פרטינו שיחררו אותנו.