ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 1.5.11, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
רוני המרמן, איה קניוק ותמר פלישמן (מדווחת)
01/05/2011
|
אחה"צ
Seriously? Does this make us safer?

 

"כל אזרחי ישראל, ללא הבדל דת וגזע יודעים שישראל היא, הייתה ומחויבת להיות הארץ האנטי-גזענית ביותר בעולם..."

מחסום קלנדיה:
ביום שבערבו נשיא המדינה אומר את המשפט המצוטט היינו עדות כיצד במדינה ה"אנטי-גזענית" הזו נאלץ חולה לב בדרכו לניתוח לעבור סדרת עינויי גוף ונפש.
האיש בן ה-46, תושב עזה, טולטל מבעוד שחר מאלונקה לאלונקה, מאמבולנס למשנהו, חשוף לעין כל תוך הפרה גסה של סעיף צנעת הפרט הכלול בחוק זכויות החולה: "ישמרו על כבודו ועל פרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול הרפואי." שם פרק ג'/10. כי זה שזכויות אדם אין לו גם פרטיותו הפקר ו"ענשו" בא לו משנולד לעם שונה משל בני עמו של הנשיא.

בצד הפלסטיני של המחסום נועדנו עם קבוצת גרמנים לפגישה שתואמה עם רוני. האורחים לא הסתפקו בהסברים על מחסום זה בפרט ועל מנגנון הכיבוש בכלל ורצו לחוות התנסות אישית ע"י חציית המחסום בחברתנו. המסע האמור להיות קל וקצר הסתיים במפח נפש: החיילים שכנראה צפו בנו כל אותה עת, החליטו לבצע מעין בדיחה טפלה על חשבון הזרים ונעלו את הקרוסלות בכל פעם שמי מהם הגיע אל ראש התור, הריצו את כולם ממסלול למסלול כשאצבעם לוחצת ללא הרף על כפתורי הנעילה.
כשהסתבר לאורחים שמתבצעת ענישה קולקטיבית, שהנענשים העיקריים הם הפלסטינים שנכלאו למקום שלא בטובתם, התמלאו רגשי אשם ושבו על עקבותיהם.

בחג הפועלים:
"פה אין עבודה. זה קשה ככה.." אמר תושב מחנה הפליטים שישב חסר מעש בצד החומה.

בשעות בהן שהינו במחסום וסביבתו ראינו מאות פועלים שבים מעמל יומם שהם ברי המזל, שקיבלו אישורים לפי פרופיל שקבע הריבון: גברים ששנות בחרותם מאחוריהם. אלו הם אנשים צייתנים המבליגים גם כשמקופח שכרם או נגזלות זכויותיהם הסוציאליות הקבועות בחוק, כי ידוע והיו דברים מעולם שמי שהעז והתלונן איבד גם את כבשת הרש – את הזכות לפרנס את משפחתו.

מחסום ג'בע:
"אסור לעמוד פה!" - "אסור לצלם אות
נו או את המחסום!" – "זה שטח צבאי"..

ואנחנו ראינו טור מכוניות ארוך מתפתל בדרך העולה מהתנחלות אדם לכוון המחסום.

עמדנו על זכותנו להיות במקום ולצלם וגם לראות את הצווים האוסרים זאת. קבוצת החיילים הסתופפה בעמדה והחלה לפשפש בקלסרים, אך את הצו שנטען כי קיים לא מצאו (כי אין כזה!).
תשומת לב החיילים שהייתה נתונה לנו, השכיחה מהם את העיסוק בפלסטינים והתנועה החלה לזרום בחופשיות.