ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 24.4.11, אחה"צ

צופות: 
משקיפה ומדווחת: תמר פלישמן, אורחת: לוריין- סטודנטית אמריקנית.
24/04/2011
|
אחה"צ

 .
מעמדת החיילים  התקדם לעברנו קנה רובה אחוז ביד חייל.
 
מחסום קלנדיה:
 
"כל היום צועקים מהמגדל והרבה פעמים גם מקללים. אני רוצה לקלל אותם בחזרה, אבל מפחד..." אמר נהג מונית.
 
בגלל הסגר רק למעטים מהפלסטינים, לבעלי זכויות היתר, מותרת הכניסה לירושלים.
צפוי היה שהתורים לפני המחסום יהיו קצרים מהרגיל והמעבר מהיר.
אלא שהחיילים, באמצעות ויסות קצב עבודתם, גורמים  שלא יהיה קל יותר מהר יותר או קצר יותר התור. וכך, למרות הסגר וחופשת  הפסחא באוניברסיטאות, רק אחרי 70(!) דקות חצינו את המחסום.
 
מחסום ג'בע:
 
מעמדת החיילים  התקדם לעברנו קנה רובה אחוז ביד חייל.
ראינו אותו הולך ומתקרב והוא מכוון למרכז הגוף. קצין שדלק בעקבות פיקודו שלח את המכוון חזרה לעמדה, התנצל והבטיח לשוחח עם החייל לשם רענון הנהלים.
 
לוריין, שאינה "שועל קרבות" ותיק (כמוני), שאינה מורגלת למכלאות, לגדרות התיל וגם לא לרובה מופנה לגופם של בני אדם, קפאה על עומדה ונשימתה נעתקה. 
 
הראיתי למפקד המחסום תמונה השמורה עמי במצלמה ובה פלסטיני אזוק מוחזק במחסום.
 (דוח: http://www.machsomwatch.org/reports/checkpoints/27/03/2011/afternoon/17525   )
 
כן, הוא יודע על המקרה. לאחר שהדגיש שלא יוכל לחשוף סודות צבאיים ושלא את כל הפרטים הוא רשאי לחלוק עמי, סיפר שביום האמור כמה בחורים תושבי הכפר ג'בע חדרו לבסיס רמה (הממוקם כחצי קילומטר מהמקום, מול הכניסה הראשית לאר-רם ובו מגורי החיילים המשרתים במחסומי קלנדיה וג'בע), פרצו למחסן תחמושת וגנבו אמל"ח.
בתחקיר שנעשה התברר שהבחור המצולם היה אחד מפורצי הגדר, ו:"כשעצרו אותו הוא גם עשה בלגאנים" .
אמרתי שההתרחשות כפי שנחשפה לעינינו בזמן אמת יש בה כדי להפריך את גרסתו, שלא סביר שמי שנחשד בגניבת אמצעי לחימה ובהפרעה לחיילים בביצוע משימתם ישוחרר מיד עם הגעתן של שתי נשים יהודיות למקום בו ה"פושע" מוחזק טרם חקירתו מבלי שתתקבל פקודה לשחרורו, ושגם מבלי להתייחס לגרסת הקורבן, קשה שלא להסיק שהסיפור המסופר הוא יותר מניסיון גס לכסת"ח ושהאירוע כולו היה יזמה מקומית של החיילים.
-"אבל אני בכלל לא הייתי פה" אמר בן שיחנו,"זה מה ששמעתי..."
– צודק. הוא לא שהיה.
 
-        ומהיום שאחרי, לאחר עיכול חוויית העמידה מול קנה רובה שלוף וטעון, כשהתמונה שבה ועולה ואינה מרפה, אני מנסה לדמיין מה עובר בנפשם של רבבות בני האדם הנתונים במצב זה לעתים כל כך מזומנות.
-        אלא שמהם, מבני העם הפלסטיני, בשונה מאתנו, נשללה אפילו זכות הצעקה. בעצם מהם נשללו כל הזכויות שהן ביסוד קיום האדם.