בקעת הירדן, חמרה (בקעות), תיאסיר, יום ד' 20.4.11, אחה"צ
14:50- 17:20
פגרת חג. על הכבישים שיירות ארוכות של מכוניות, ואנחנו בתוכן מתנהלות באיטיות ... בשל הצפיפות על הכביש עלינו על הגלבוע, וירדנו אל הבקעה בצומת הסמוך למחסום בזק.
הצבע הירוק דהוי והצהוב-יבש הולך וכובש את הנוף.
בתמונה: שלטים חדשים בצמתים בבקעה אולי לכבוד המטיילים בחג. עובדה זו אינה מונעת מנהגים המגיעים ממזרח ומגמת פניהם צפונה, להמשיך ישר ובמהירות מערבה אל זרועותיו המגוננות של המחסום.
שתי חיילות ושבעה חיילים. הדגל המסמורטט עדיין קשור אל ראש העמוד. רוח חזקה. תנועה דלילה.
קצין וחייל עומדים על הכביש מעבר לצומת בנשק שלוף. לשם מה? מאוחר יותר הם ניגשו אלינו. הקצין ציין שיש מים
בעוקב, ושהוא עומד לעזוב את המקום. עזב. המכוניות שמגיעות ממזרח לא נבדקות ועוברות ללא עיכוב.
הולכי הרגל המגיעים ממערב (גדה) יוצאים עם החגורות ביד ומתלבשים תוך כדי הליכה.
הבנו שבשל הפסח כמעט ואין עובדים בהתנחלויות. פגשנו משפחה מיריחו, שנוסעת לטובאס כי ליהודים יש חג.
פגשנו איש מאזור ג'נין בדרכו לירדן, ואחר שעובד בחקלאות אצל יהודי ליד יריחו – גם הוא בחופשת חג.
ארבעה צעירים עוברים ברגל מערבה ללא עיכוב.
15:30 בערך, מכונית של משטרת התנועה עומדת על כביש 57 כשני 
שוטר במדים כחולים וחייל יורדים ממנה ועוצרים מכוניות משני צידי הכביש. אחת המכוניות עוכבה כחצי שעה. הנהגים סיפרו לנו שהם עוצרים, מוצאים סיבה ואז רושמים דוחות תנועה.
16:10 עזבנו.
עצרנו במאהל שליד בית הספר, למסור בגדים וחפצים אחרים למשפחה שחיה שם. המשכנו לתיאסיר.
3 חיילים עם אפודים ותרמילים על הגב. התנועה דלילה. עדין דגלי הנדסה קרבית כתום/שחור. עלינו למקום התצפית ולא נתקלנו בעצבנות ואף חייל לא צעק או אמר שנלך משם. משני הכיוונים התנועה דלילה.
מונית עוצרת. חייל צועק: "תעל תלת'ה תלת'ה (בוא שלוש שלוש)". אישה צעירה עם תינוק קטנטן עוברת את הקרוסלה.
חייל שואל: "איפה זה יריחא," וממשיך: "טוב לא משנה".
התיקים של נוסעי המוניות נבדקים מול הנשק הדרוך. הגברים קושרים את החגורות תוך כדי ירידה אל המונית.
17:05 עזבנו
17:20 מחסום בזק
מחסומאי: מאיפה?
אנחנו: מתיאסיר
מחסומאי: תיאסיר??? לא שמעתי!