עטארה, קלנדיה, יום א' 17.4.11, אחה"צ
גזירה חדשה תקפה מאז ינואר 2011: איסור העסקת פלסטינים בעלי אישורי איחוד משפחות בתחומי מדינת ישראל.
איפה ובידי מי מצוי ספר הגזירות השלם? - מי בעל המוח הקודח ההוגה אותן?
מחסום קלנדיה:
בבליל של אנגלית ערבית
ועברית שאגה לעברנו מקהלה כשהעזנו להתקרב אל הגדר התוחמת את מגרש החנייה ממחסום הרכבים. לקולות החייל היושב במרום המגדל התלוו אלו של המאבטחים שלהדגשת דבריהם נפנפו לעברנו בידיהם החמושות ברובים, כדי שלא נראה אותם ואת מעשיהם: " go back...go back... רוח לעוורה (לך לאחור) .. אסור לעמוד פה... לא לגעת בגדר..." הקולות נרגעו רק לאחר שנשמעה הצעקה:"זונה!..."
לראשונה הבחנו, במחסום הרכבים, בבחורה בין מאבטחי החברה האזרחית.
למרות שלושה מסלולי בידוק פתוחים, למרות שזו עדיין 
לא היתה שעת העומס, עשרות אנשים צפופים ודחוקים עמדו בתוך המחסום ומחוצה לו. קצב פעולת החיילים העיד ש"הם לוקחים את הזמן". קולות הכריזה בחלל פנים המחסום נהגו בשפה ובמשמעות בלתי ניתנת לפענוח.
לאחר 50 דקות של עמידה בתור, לאחר שחלפו דקות ארוכות ואיש לא הוכנס לאזור הבידוק, החלו העומדים לפנינו ממהרים אצים אל התור הסמוך ואנחנו בעקבותיהם: "פה מקולקל" אמרו לנו. רק אחרי רבע שעה נוספת של עמידה צפופה ודחוסה בחברת אנשים כעוסים, ממורמרים אך מקבלים את הדין, רק לאחרשישים וחמש דקות (!) הגחנו מצדו האחר של 
המחסום – בצדו הירושלמי.
"אתה עובר פה כל יום?" שאל מרטין בבעתה את זה שעמד בסמוך לו - "פעמיים ביום" השיב הנשאל.
מחסום עטרה/ביר-זית:
למרות שהוסר המחסום כבר לפני למעלה משנתיים בהבל פיהם של קברניטי הצבא, הוא מזדקר וחי ובועט וקיים ומאוכלס וחמוש ומטריד, ומסתבר שגם יורה לפעמים. עדות לכך הם תרמילי כדורים פזורים בסביבה ותרמילי רמוני גז והלם מאוחסנים בארגז הנושא את הכתובית: אמצעי אלפ"ה (אמצעים לפיזור הפגנות).
הקצין שנשקף לעברנו מחלון המוצב ניסה תחילה להשליט את מרותו עלינו: "אסור לכם להיות פה... אסור לכם לחנות פה... תכנסו לאוטו ותיסעו מכאן!" , כשזה לא הועיל, עבר לאסטרטגית הפחדה:"זה מאד מסוכן לכם, אני לא יכול להיות אחראי לביטחון שלכם אם יקרה משהו..."