סיור בכפרים: ג'יוס, מחסום פלאמיה, כפר ג'מאל 27.3.2011, בוקר
08:00 מעבר אליהו
עוברים ללא עיכובים.
08:15 נבי אליאס
עוברים ללא עיכובים, ממשיכים לכפרים. בדרך הרבה מטעי זיתים.
08:30 ג'יוס
משוחחים עם נעים (הופיע בסינמטק ת"א).
נעים טוען שהוא "שייך" ל - MW. מדבר עברית שוטפת. עבד שנים רבות "אצל היהודים". הוא אומר שהכפר כמעט הרוס בגלל הגדר. זהו כפר חקלאי והגדר הפרידה בין התושבים לבין אדמותיהם – מקור מחייתם. רוב תושבי הכפר מנועי שב"כ ולא יכולים לעבור את הגדר. שאלנו מדוע הם מנועים ונעים ענה שללא כל סיבה. שש שנים נעים מנוע שב"כ
. אין לו כל הסבר ואין למי להתלונן. הוא פנה לשני עורכי דין (כל עורך דין דורש - 2000₪) ועד היום לא קיבל תשובה. לדעתו הסיבה היאההתנחלויות – הם רוצים לקחת לנו את האדמות. המצב הוא שכיום בכפר אין פרנסה – אין תעשייה, אין בנייה ואין חקלאות. נעים אומר שהוא מכיר את הישראלים משנות עבודתו אצלם ולא שונא אותם. אבל הילדים שלו, וכל הצעירים בכפר, נפגשים רק עם החיילים הישראלים שנוהגים באכזריות – שוברים דלתות , מכים ילדים וכדומה. את הבן שלו, בן 16, החיילים הכו, זרקו על ריצפת הג'יפ ואמרו לו שהם לוקחים אותו לשחיטה. לקחו אותו לבית סוהר. אחרי 3 חודשים הוא יצא מבית הסוהר מישהו אחר! – הוא מפחד מהישראלים ושונא אותם. כל הצעירים בכפר מפחדים מהחיילים הישראלים, ופחד תמיד מביא לשנאה. המציאות הקשה מלמדת אותם לשנוא לא ההסתה בספרי הלימוד.
לפעמים שער עזון סגור ואז קשה להגיע לכפר שלהם. לעיתים הם נאלצים לחכות שעות במחסומים (גם שומעים מילים מבזות). הם אומרים שלזה הם כבר התרגלו, אבל לוויתור על האדמות הם לא מוכנים להתרגל!!!. הם מספרים שהממשלה הישראלית מבקשת מהמשטרה הפלסטינית לשמור על המתנחלים הגונבים את אדמותיהם. לדבריהם כיום אין להם נשק – הרשות אספה את כל הנשק ושומרת איתו על ביטחון המתנחלים.
יוסוף אומר: "אנחנו רוצים לחיות עם היהודים. אנחנו נושמים את אותו האוויר, שותים את אותם המים ואוכלים את אותו האוכל אז למה שלא נחיה יפה זה עם זה. אני לא מפחד לומר את האמת כי ממילא אני כבר הפסדתי הכול. עכשיו אני מפסיד גם את הילדים שלי כי אני לא יכול לתת להם חינוך טוב ולא חיים הוגנים. אני מחנך אותם רק לשנוא".
טובה שוחחה עם מישהו שסיפר לה שהוא היה מנוע שב"כ. שכר באלפים שקל עורך דין שסידר לו רישיון מעבר. הוא קיבל עבודה במסעדה ברעננה. עם תום יום העבודה כשרצה לחזור לכפר, התברר לו שהמונית תעלה יותר ממה שהרוויח. הוא נשאר ללון, נתפס על ידי המשטרה ומאז הוא שוב מנוע – כנראה שלתמיד!.
09:30 מחסום פלאמיה
מחסום חקלאי – השער סגור אבל לא נעול. שני חיילים יושבים משועממים בעמדה. נסענו הלאה בדרך צדדית כי עובדים בדרך הראשית.
09:45 כפר ג'מאל
מבקרים במכולת של קרוב של נדים. הקרוב מספר לנו שלאחרונה חולקו כרוזים (בעברית והם לא יכולים לקראם) שרוצים לעשות משהו עם הגדר. לא ברור אם להרחיבה (כמובן על חשבון האדמות שלהם) או רק לתקנה. אם להרחיבה הם יפנו לבג"ץ.
כפר זאבאד מאוד שקט. אף אחד לא מסתובב בכפר.
נסענו לכפר סור אבל בשל העבודות בכביש לא נתנו לנו להיכנס. חזרנו לפלאמיה – שער המחסום החקלאי היה פתוח אבל איש לא עבר והחיילים ישבו בחוסר מעש. המשכנו לנסוע לאורך הגדר החוצה בין הכפרים לאדמותיהם. הנוף לאורך כל הדרך היה יפיפה – ירוק, עם פריחה בצבעים שונים (אמרנו שאם לא היה פה כיבוש זו היתה יכולה להיות "טוסקנה") .
נסענו דרך עזון חזרה לישראל.