דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום ג' 22.2.11, בוקר
ססנה - מעבר מיתר 7.15
כל הפועלים עברו . עדיין לא הגיעו משפחות האסירים. רק בשובנו ראינו שני אוטבוסים שממתינים לשובם.
כביש 60
עד סמוע שקט ותנועה דלה של מכוניות. בפנייה לסמוע חיילי צהל מעכבים לבדיקה את המיניבוסים הצהובים. אנחנו נעצרות להפגין נוכחות וראה זה פלא גם הפעם פתאום כולם משוחררים. אז שוב אנחנו שואלות: אם העיכוב הכרחי למה להתייחס לנוכחותנו. אם הוא מיותר אז למה לעשותו בכלל...
מ. נהגנו מסב את תשומת ליבנו לסוללות עפר חדשות "ורעננות" משני צידי הכביש, בין כראמה לעאבדה. לא חוסמות שום פניה בינתיים אבל מוכנות לכל "מקרה".
למרגלות בית חגי רכב צבאי ליד המחסום והתלתלית, למה? להיגיון הצבאי הפתרונים.
בפניה לבני נעים שוב רכב צבאי אך לא מעכבים איש.
חברון
בהתקרבנו לציר המתפללים היורד מקרית ארבע אנחנו מבחינות ליד הפיל בוקס בחיילים רבים ורכביהם. התקרבנו, סוג של קבוצת תדריכים. מי בקבוצה? קצינים - סגן אלוף רבי סרנים וסרנים ו...... מתנחלים, כנראה מאנשי הבטחון של היישוב. הסימביוזה המוכרת בין צה"ל למתנחלים
זועקת שוב לשמים.
מלבד זאת אין מעוכבים
בשום מחסום.
ברחוב השוהדא פוסעת קבוצה גדולה של אנשי הEAPPI - האקומנים. זמן רב לא ראינו אותם בחברון גם הם נוכחים בעיקר ליד בתי הספר בשעות הכניסה והיציאה של הילדים. הם עושים חילופי משמרות ובאו לסמינר בחברון. מכיון ששמענו שהם רוצים להיפגש איתנו אנחנו מציגות את עצמנו . הם מביעים את הערכתם אלינו. לדבריהם הם באו לחזק את השמאל החלש של ישראל. ראש הקבוצה הוא בריטי צעיר ונמרץ, מספר שהוא חצי פלסטיני .אביו ומשפחתו ברחו כבר ב1948 לאנגליה והשאירו את כל אדמותיהם ליד נהריה ביישוב שכבר לא קיים.
השארנו את מספר הטלפון וסכמנו שיתקשרו כשיצטרכו.
חברינו במסגרייה שוב פתחו שולחן לקפה נהדר. גם הפיתות של חברון נפלאות. שלא תגידו שאין משהו טוב בעיר הזאת.