בקעת הירדן, גוכיה, חמרה (בקעות), תיאסיר, יום ג' 5.4.11, אחה"צ

צופות: 
רויטל ס', רחל ח' (מדווחת ומצלמת)
05/04/2011
|
אחה"צ

 

13:15- 16:00
13:15 מחסום בזק
הנשק השלוף נראה כתמיד. טרמפיסט עומד לידו.  עברנו.
הימים גשומים, הצבע הירוק עדין שולט. 
בשכונה החדשה בהתנחלות משכיות מבחינים באספלט השחור גם מכיוון צפון. ובשלד של בית חדש. מתחת, ליד הכביש, מתגלה גן - בי"ס מקומי. כיסויי יוטה וצמיגים צבעוניים.

בתמונה  משמאל: ההגבהה של סוללת ההפרדה ממערב להתנחלויות רועי ובקעות, הסתיימה (לפי שעה). הסוללה גבהה מאוד. החסימות שצילמנו לפני שבוע עובו והוגבהו אף הן. חסידות מתהלכות בשדה החיטה שבין הסוללה והכביש.

13:40 מחסום חמרה
דגל אחד מסמורטט בצידו המזרחי, ואחד אחר מצידו המערבי של המחסום. 
המקום צונן ודי שומם. מכונית שנראה היה כאילו עוברת חופשי, מעוכבת ונבדקת ביסודיות. נהג מונית שהעז להתקדם לפני שהחייל סימן לו בידו הוחזר אחורנית ורק אז קיבל סימן והורשה לעבור. חייל עומד בעמדה עם רובה מכוון.
ג'יפ המת"ק מגיע. אנחנו כבר מכירות את החייל הזה. שואל לשלומנו. לשאלתנו הוא משיב, שעדיין ההנדסה משרתים שם. "הם שנה ושתיים בצבא, הכי טובים שיש... אלה חבל על הזמן! אלה טובים אלה! הבעייה עם חרוב והכפיר". אנו מבררות אצלו למה משאית עמוסה לעייפה בשקים (קמח? או ??) לא הורשתה לעבור. הבנו שמשהו לא תואם את האישור שיש לנהג. בינתיים שלושה אנשים מטאמון, שאחד מהם דובר עברית טובה, מסבירים למישהו על העיכוב. נראה שהמישהו הזה מחכה למטען שעל המשאיות (5 וחצי טון על האחת, ועוד 1 וחצי טון על השנייה). המשאית מנסה לעבור עם נהג אחר מבין השלושה, שיש לו אישור מעבר, אך מייד לאחר שעבר קוראים לו לחזור (עם המשאית) כדי לקבל את תעודת הזהות שלו. לא חיכינו עד שיעברו. בינתיים ממזרח עוברת שיירה של אוטובוסים עם מטיילות (מזוודות על הגג), נראה שבתוך האוטובוסים שמח – מוחאים כפים, שרים.

פועלים הולכי רגל נקראים לחצות את המחסום מערבה רק "חמסה חמסה". לא חיכינו לראות מה עולה בגורלן של המשאיות העמוסות. מבין הדברים הבנו, שמישהו מההתנחלות בקעות מחכה לשקים, ושבתוך השקים יש זעתר. מה יעשו עם 7 טון זעתר בהתנחלות? (ואולי זה משהו שבכלל אסור לנו לדעת עליו?).
14:25 עזבנו

14:30 מחסום גוכיה
טרקטור מחכה ליד השער הנעול [בתמונה משמאל]. מסתבר שהוא אחד הבנים של אבו-סאכר. הוא סיפר על מכות שקיבלו הוא ואחיו, על מעצר ששהו בו והתנכלויות אחרות, ככל שאיפשרה לנו הערבית שבפינו להבין.
החלפנו מספרי טלפון כדי לברר אם הצבא הגיע לפתוח את השער והמשכנו לתיאסיר. משהתברר שהצבא לא הגיע לפתוח, התחלנו לנדנד בטלפון. הבחורה שענתה לנו במשרדו של זהרן הסבירה שאין זה מתפקידה לדאוג לפתיחת השער, כי זה שייך לחיילים (???).  לאחר מספר טלפונים היא אמרה שהעניין סודר, היא לא יודעת איך, אבל סודר. למחרת (יום רביעי) ערכנו ברור (בעזרת דובר ערביתinfo-icon רהוטה) והסתבר שאכן באו לפתוח באיחור רב ולא החיילים "הרגילים".

15:15 מחסום תיאסיר
החיילים משתהים ולא מזדרזים להעביר את המכוניות המחכות. ואז, כאילו "נזכרים"  ומעבירים. זה יוצר תורים ארוכים שממתינים סתם. אחד הנהגים מראה מחברת עם רישום של כל רבעי/חצאי השעות שבהן הוא מחכה במחסומים, בנוסף לשעות המתנה שלמות וארוכות. חבל שהוחמצה ההזדמנות לבקש ממנו רשות לצלם את "אוצר" החובות הזה.
כמו תמיד, נראות קבוצות של חיילים באימונים.

15:45 עזבנו

16:00 מפגש הבקעה