זעתרה (צומת תפוח), חווארה, עורטא, צומת ג'ית, יום ה' 17.3.11, בוקר

תרגום: טל ה.

9:10 מחסום צומת זעתרה/תפוח

לא נראו חיילים בצומת הזו, בכל כיוון שהוא. התנועה זרמה כסדרה.

 הדרך לצומת ג'ית פתוחה לתנועת כל כלי הרכב.

 9:25 חווארה

המחסומים בכביש הכניסה והיציאה משכם היו פתוחים ולא נראו בהם חיילים.

בכל אחד משני מגדלי התצפית נראה חייל בודד עד כמה שיכולנו להבחין.

 נדים הציע שניסע לעוורטא כי הכניסות לכפר חסומות מאז יום ראשון. בדרך לעוורטא נהנינו

ממראה שדות הכלניות הפורחות בצדי הכביש.

 9:30 הכפר עוורטא

לא היו חסימות ונכנסנו לכפר. מיד שמנו לב שכמעט כל החנויות סגורות ותהינו על הסיבה לכך.

בבית מלאכה אחד ראינו דלת פתוחה ונדים עצר לשוחח עם בחור שעמד בחוץ. כשראה האיש מי אנחנו הזמין אותנו פנימה לשוחח עמו, עם בעל המקום ועם עוד אדם או שניים שנכנסו. להלן הדברים כפי שסיפרו לנו הגברים:

הכפר עוורתא נמצא ממש מתחת לרכס שעליו נבנתה ההתנחלות איתמר. במקור היו בבעלות המשפחות בכפר 21,000 דונם. התנחלות איתמר לקחה מהם יותר מ-11,000 דונם. בשעתו גם עקרו עצי זית רבים כדי לבנות את ההתנחלות. מן הקרקע שנותרה לפלסטינים מהכפר, 10,000 דונם בסה"כ, הם פוחדים לעבד 6,000 דונם בשל קרבתם להתנחלות. המיליארדר האמריקאי שתרם את הכספים להקמת ההתנחלות אמר בביקורו באיתמר שעליה לגדול ולהפוך לעיר בשל קרבתה לשכם. כעת נראים קרוואנים חדשים על פני שטח ההרחבה של ההתנחלות.

 בליל ה-11 במרץ אירע באיתמר הרצח המזוויע של זוג הורים ושלושה מילדיהם. ביום ראשון, 13.3.11 סגר הצבא את כל הכניסות לכפר עוורטא ובמשך שלושה ימים תמימים השתולל הטרור בתוך הכפר. למרות שלצבא אין עדיין כל הוכחות שהרוצחים הגיעו מעוורטא, ספג הכפר ענישה קולקטיבית. כוח צבאי של כ-22 חיילים (כומתות תכולות) וכלבים נכנסו לכל בית בכפר. הם עצרו 52 גברים ולקחו אותם. המשפחות לא יודעות את מקום הימצאם. עו"ד פלסטיני מטעם המשפחות סובר שהם מוחזקים בבסיס הצבא בחווארה, קרוב מאוד לכפר.

 בכל בית אליו נכנסו, הסבו החיילים נזקים ככל שרק יכלו.  הם שברו רהיטים, ריסקו מכשירי חשמל, השמידו חפצי ערך, השליכו תכולת ארונות ברחבי כל הבית, ואף שברו קירות. בבית אחד מצאו בחור מוגבל נפשית החי בגפו. הם השתלטו על הבית, ישנו שם בלילה, השפילו את האיש והתבדחו על חשבונו במשך שעות. בכמה בתים עליהם השתלטו הכריחו את המשפחה להישאר בחדר אחד בזמן שהותם שם. הם השתמשו בבתים לשינה, ועשו כבשלהם במלאי המזון והמים של המשפחות. בבית גדול אחד שבו שני חדרי רחצה ושירותים החיילים עשו את צרכיהם בכל רחבי הבית, על הרצפות ועל הרהיטים. משפחות רבות התלוננו על גניבות שביצעו החיילים, בעיקר של תכשיטי זהב ומזומנים.

 גם הכלבים הוכנסו לתוך הבתים. החיילים הובילו את הכלבים על פני מלאי המזון בבתים, עד שלא היה עוד ראוי לצריכה. בבית אחד מייצר בעליו מכלי פלסטיק של לבנה למכירה. החיילים דרכו על כל מיכל ומיכל, שברו אותם ופיזרו את תכולתם על הרצפה. כשבעל בית אחר פנה אל הקצין שהנהיג את החיילים ושאל אותו מדוע אנשי הכפר נענשים כאשר קיים מידע המחשיד כי פועלים תאילנדיים הם שרצחו את המשפחה, הקצין התרתח והנזק לבית זה היה גדול אף יותר. החיילים פרצו אל בית המרקחת המקומי, הפכו אותו ואת מחסן התרופות. אחד הבחורים שישבו אתנו בביקורנו הוכה על ידי החיילים, והוא לא היה היחיד.

 ביום שני 14.3.11, כאלף מתנחלים הגיעו לאיתמר, לביקור תנחומים. הם יידו אבנים לעבר עוורטא והמשיכו להסב נזקים לשלושה הבתים הקרובים ביותר בכפר תוך צעקות "מוות לערבים!" בחצרות הסמוכות נפרצו המנעולים על מכסי מתכת של בורות מים ומים בוזבזו וקרוב לוודאי גם זוהמו. החיילים עזבו את הכפר בשלישי בערב. המחסומים שסגרו את הכפר הוסרו רק ברביעי בערב.

 לפני עשר שנים, באינתיפאדה השנייה, היה הכפר נתון בכתר ממושך. זו הייתה תקופה גרועה אבל בני שיחנו אמרו לנו שכעת גרוע יותר. לפני שנה או שנה וחצי נהרגו שלושה גברים מהכפר, האחד בידי חיילים ושניים בידי מתנחלים. אולם המצב השבוע היה הגרוע מכל מה שהכירו. כששאלנו לסיבה שהחנויות שראינו בכפר סגורות, סיפרו לנו שאנשים פשוט עדיין מפוחדים. הגברים עמם שוחחנו משוכנעים שהרצח לא בוצע בידי פלסטינים. הסיפורים שסופרו על כך בטלוויזיה פשוט לא אמינים על אנשים החיים קרוב ביותר לאיתמר. לדבריהם, אפילו אם הרוצחים שנכנסו לאיתמר נעזרו בענף כדי להתגבר על גדר בגובה שלושה מטר, איך שבו ויצאו? הסיפור הזה פשוט לא מתקבל על הדעת.