ג'בע (ליל), קלנדיה, יום ד' 30.3.11, אחה"צ

צופות: 
רותי וחנה
30/03/2011
|
אחה"צ

 מחסום קלנדיה    15:30 

כיכר המכוניות הדרומית פנויה. הסככה האדומה ריקה מאנשים ומדוכנים. החיילת במעבר המכוניות מנסה להרחיק אותנו מהגדר. בעצם למה? בכלל, יש היום הרבה צעקות של חיילות ממחסום המכוניות. בתור המכוניות הנכנסות לישראל, מחכה מכונית כ-15 דקות עד נקודת הבידוק. שרוולים 1,2,4 פעילים. לפני כל שרוולinfo-icon כ-20 אנשים. בשרוול מספר 1 המעבר רק  בעלי תעודות ירוקות. הכלוב ריק.

 בשעה 16:00 התחלתי לעבורבשרוול  1, וכשהוכרז כשרוול לבעלי תעודות ירוקות, עברתי לשרוול 4 , בעקבות שתי תיירות שטורטרו קודם לכן בשרוול 1 בטענה שהמחשב לא עובד.

הרחבה מול שרוול 4 מלאה. מעבירים שלושה אנשים בכל פעם. הבדיקה בחלון מאוד ארוכה!

 כשהגעתי לבדיקה בשרוול 4, "צפצפתי" במעבר. התבקשתי לחלוץ נעליים, ולהעבירם במכונה על המגש. טיילתי בגרביים אל המכונה וממנה. פזרתי לבאים אחרי את כל מה שמצוי אצלי בתוך הנעליים ואספתי מכולם את מה שהם פזרו על הרצפה לפני. הכל עכשיו על הגרביים שלי, ומשם לתוך הנעליים שלי. את הלכלוך מסוליות נעליי העברתי לתחתית המגש, ומשם הכל יעבור לתיקי האנשים, ארנקיהם, לשמיכות או מעילים של תינוקות וכו'. "יופי של הרגשה" אם נעצרים רגע לחשוב. נתבקשתי להוריד את הסווטשירט. קצת התביישתי לעמוד שם בגופיה, שלא תכננתי לחשוף. הסווטשירט עבר במגש אחרי הנעליים שלי ושל כולם. בלי הנעליים ובלי הסווטשירט עברתי את הבדיקה.

אחרישעה בדיוק, יצאתי זועמת ומושפלת משרוול 4. כשחזרתי הביתה וזכרתי שעם הנעליים האלו ועם הסווטשירט הזה עברתי בשרוולים בשנים האחרונות לפחות 20 פעם מבלי שמשהו בהם צפצף בבדיקה.

 הפלשתינים ביאושם נראים כמקבלים את הדין. אבל רק נראים....

מחסום ליל  17:06    

נסענו מקלנדיה למחסום ליל, דרך כביש עוקף הצמוד לא-ראם. הכביש המקורי בשיפוץ.

במחסום ליל שני מסלולי בדיקה למכוניות לכיוון רמאללה, לבדיקה מדגמית.

כ-5 מכוניות ממתינות ועוד אחת נמצאת בבדיקה יסודית יותר, בצד.

כל המחסום נראה ארעי – אבל מבחינת הנבדקים,  זה לא משנה כלום!