יום א' 13.3.11, אחה"צ

בית לחם

מת"ק עציון, 15:45: מגרש החניה יותר ריק מאשר בדרך כלל, כמו גם אולם ההמתנה. בסך הכול 6אנשים מאיישים אותו, מחציתם נשים. לטענתם, לפני כרבע שעה הוכנסו למשרד פנימה 5 אנשים והדיווח מפי היוצאים ממשרד הקבלה נע בין 20  ל-13 שעדיין לא טופלו.

חלפה לה רבע שעה נוספת ובאולם ההמתנה נשאלנו אם יש סיכוי שעוד ייכנסו היום. גבר מספר שנשלח כלעומת שבא גם בשבוע שעבר, שתי נשים לא נראות בריאות במיוחד, בינתיים הגיע גם מבקש תסריך שהודיעו לו ממרכז פרס לשלום שהאישור המיוחל במת"ק. היות שתקשורת עם החייל אבודה, הלכנו מסביב לאינטרקום. גם שם רק אחרי 3צלצולים ענתה בחורה ובמשא ומתן ניאותה לסידור של רשימה של הממתינים שתכובד מחר בבוקר במקום לחכות עוד שבוע. הבעיה הייתה כיצד להעביר את הרשימה לאחר שנערכה לצוות המת"ק, שכן באינטרקום כבר מסרבים לענות ואצל החייל, חבל, כאמור, על מיתרי הקול כי אין עונה. 2טלפונים לחמ"ל (מישהי יכולה להסביר לנו למה המספר שמופיע במודעות בערבית שבאולם ההמתנה כאילו זה המספר של המשרד הוא בעצם זה של החמ"ל?), והחייל סוף כל סוף קם לתחייה, הוא מכניס פנימה את מבקש התסריך ואת האישה החולה שהיא גם זו שתשמש בלדרית לרשימה. היות שהאמון בקרב אלה ששמם מופיע בה לא היה גדול במיוחד באשר לסיכויים להיכנס למחרת, השארנו את מספר הטלפון שלנו למקרה של בעיה, אבל כמו בפעמים קודמות של הסידור הזה, לא צלצלו אלינו, משמע הוא קוים.

מחסום בית לחם, 17:00: זמן מעבר נמדד בשניות וזאת בשל הנוהג החדש של מעבר חופשי, הפעם אפילו כשהחיילת בתחנה הפעילה היחידה היא עם גבה אל העוברים. היא בודקת רק את מסמכי הנכנסים לירושלים. תמיד אמרנו שזה מה שההיגיון מחייב, לא?