ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 27.3.11, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
רוני המרמן ותמר פלישמן (מדווחת).
27/03/2011
|
אחה"צ
Seriously? Does this make us safer?

"יצא הנח"ל לשדות..."

מחסום קלנדיה:
בצד המחסום, ליד מחנה הפליטים, חנה אמבולנס שהגיע מג'נין ובו בחור שרגלו מגובסת, לצדו קביים ובצרור מסמכיו הזמנה לבית החולים מוקסד:"יש לו בעיה בעצמות," אמר נהג האמבולנס והוסיף: "היו כל התאומים בסדר, אמרו ממרכז הסהר האדום. רק כשהגענו הנה, לפני שעה וחצי, פתאום התאומים לא בסדר..." והבחור, יוסף, הוסיף:"הייתי כבר שלוש פעמים במוקסד, פעם אחרונה בחדש אחד-עשרה, אמרו לי שאם לא אבוא לטיפול (התכוון לניתוח), יצטרכו לחתוך לי את הרגל.."
עם או בלי קשר לטלפון שיצא מהמכשיר שלנו למוקד להיתרי הבריאות, כבאופן פלא חדל יוסף להוות סכנה ביטחונית, שוב "התאומים" היו תקפים, ושוב אמבולנס של הסהר האדום עשה דרכו למחסום פעם שנייה באותו היום, כדי להעביר את החולה ליעדו.
בשיחת טלפון מביה"ח סיפר יוסף שנקבע לו ניתוח ליום רביעי.
 
בכניסה למחסום פעוט כבן שלוש שאחז בכנף בגדה של אמו ששתי ידיה היו טעונות באחיו הקטנים ממנו הוקסם כנראה מבוהק מתכת הקרוסלה, חמק מאמו ואחז במוט הקרוסלה שנעה למגע ידיו. הילד הסתובב עם ציר הקרוסלה חצי סיבוב ומצא עצמו כלוא בין הסורגים מרחק סנטימטרים ספורים מהאם שנבצר ממנה לחלצו.
פאניקה אחזה באם ובאנשים שעמדו בסמוך, כולם ניסו להסב את תשומת לב החיילת המופקדת על הכפתור המשחרר בקריאות והנפות ידיים, אך זו ישבה בעמדתה לועסת מסטיק, בוהה בכהות חושים במתרחש, רואה לא רואה את צללי האנשים שמולה. רק לאחר דקות ארוכות כנצח, כשגברה שוועת האנשים וחדרה  אל תאה המבוצר, הניעה החיילת את ידה לפעולה והעולל הושב לאמו.
 
 מחסום ג'בע:
"יצא הנח"ל לשדות..."

תמלול השיחה של רוני עם מפקד המחסום:
 
-        "למה הבחור יושב פה אזוק?"
-        "הוא חשוד."
-        "במה?"
-        "עוד מעט אני אשחרר אותו"
-        "אז הוא כבר לא חשוד?..."
-        "לא, הוא חשוד!"
-        "אז איך אתה יודע שהוא כבר לא חשוד?"
-        "אני מקבל הוראות מלמעלה."
-        "שלחת את מספר תעודת הזהות שלו לאיזה מרכז שיבדקו?"
-        "לא. עוד מעט אני אשחרר אותו הביתה...."
בצד המחסום ישב האיש כשגבו נשען אל החומה, עיניו מכוסות ברצועת פלנלית וידיו המשוכות אל מאחורי גבו מהודקות זו אל זו באזיקוני פלסטיק.
מהעובדות שליקטנו מסתמן שמעצר האיש היה יזמה מקומית ולא הוראה מלמעלה. לא היה "בינגו" וגם לא נשמעה טענת האליבי הנפוצה, שמטבע הדברים לעולם אינה ניתנת לבירור ולאימות:"מבוקש לחקירה ע"י השב"כ". הראייה שגם ל"שיטתם" לא באמת הייתה עילה להחזקת האיש במקום היא העובדה שתעודת הזיהוי של הבחור לא נלקחה עמו וכלל לא נבדקו פרטיו. כנראה היה זה קרבן מזדמן שהוצא מביתו בצהרי היום  בידי חיילי הנח"ל המאיישים את המחסום. - לשם מה ולמה? – האם לשעשוע? – להתעללות גרידא? או אולי סתם, להפגת השעמום עליו מתלוננים באוזנינו המוצבים במחסום זה לעתים קרובות?
ניכר היה מדרך עמידתו שהאיש מתייסר בכאבים. הוא עמד כשגבו מקושת מנסה להפיג את הלחץ. ההידוק המוגזם של הפלסטיק חתך בבשר וגרם לנפיחות שהקשתה על שחרורו. למעלה מעשר דקות ניסו החיילים להחדיר סכין בין האזיקונים לבשרו ולא נמצא סדק ביניהם, כמו היו לבשר אחד.
החיילים רצו את האיש שקט ושקט הוא היה. רק רקע ברגליו מעצמת כאב בכל ניסיון של החדרת הסכין.
כשסוף סוף שוחרר ושולח מהמקום, היתרו בו לבל ידבר עמנו. הבחור הושיט את ידיו למצלמה, פלט לעברנו  משפטים בודדים ורץ נמלט במורד הגבעה לעבר הכפר.
 
בפעם הזאת נחלץ איש זה בעור שיניו כי נשים יהודיות הגיעו באקראי למקום הנכון בשעה הנכונה.  מי ישמור עליו ועל רבים כמותו בשעות אחרות, בימים אחרים, ומי בחשכת הליל?