בית לחם (300), יום ו' 11.3.11, בוקר

האיוולת הרגילה.... 9:15 -  10:45

עומס ותורים – אין.  מה שיש, זו האיוולת הרגילה והמקוממת במיוחד כשמדובר בילדים.

גבר פלסטיני מגיע מחברון עם בתו בת ה- 12 ועם הוריו. הם רוצים לעבור ולהתפלל. הגבר חי בארה"ב ויש לו דרכון אמריקאי וכך לילדה שנולדה שם. יש לה תעודת לידה אמריקאית ובעצם גם פלסטינית. אמה אמריקאית. הם עכשיו גרים בחברון. לאבא יש אישור עבודה תיירות, הוריו עברו ומנסים לשכנע שיעבירו גם את הילדה כי במת"ק אמרו להם שילדה קטנה לא חייבת אישור. אבל שום דבר לא משכנע את המפקד – מנשה. הוא לא יזוז מהנהלים מילימטר.

הסבא מציע להשאיר את התעודה שלו במחסום כפקדון ולקבל אותה בדרכם חזרה.  אפילו יעל ש. שבאה להמתין לאורחים שלה, ומגלה לנו (איך לא ידענו?!) שיש נציג של המת"ק במחסום, לא מצליחה לגרום לנציגה לעשות "טובה" ולדאוג שהילדה תעבור: היא מחברון וזה לא תחום האחריות שלה... הסבתא מבינה שכיון שלא מדובר במקרה חירום הילדה לא תעבור.

2 צעירות שעובדות בבית לחם במשרד תקשורת פנו אלינו בשאלות. הן מעוניינות להצטרף לצוות מ"ו ולדווח על הפעילות.

המפקד מנשה דורש מאיתנו פתאום שנעמוד ליד דלת הכניסה למחסום ולא בין העמדות ושנפסיק "להפריע לעבודה"... כשאנחנו לא זזות הוא מאיים לקרוא לניידת ולעצור אותנו. לא תכננו להיעצר ומצאנו מחסה מפני הרוח מאחורי שער הברזל...