קלנדיה, יום ב' 14.3.11, אחה"צ

צופות: 
נתניה ג. ופיליס ו.
14/03/2011
|
אחה"צ

 

 

הקדמנו קצת להגיע לקלנדיה כי, מפאת התחייבויות אחרות, נאלצנו לסיים את משמרתנו מוקדם מהרגיל. ציפינו לראות מחסום ריק למדי לפני השעה 3 אחה"צ אולם, מה זה טעינו!  בשעה זו כל ארבעת המעברים היו מלאים ודחוסים.  אנשים אמרו שהם מחכים שעות ושום דבר לא זז.  ראינו הרבה אנשים מתייאשים ונוטשים את מקומם בראשי התורים ועוזבים את קלנדיה בשאט נפש.  התחלנו לטלפן לחמ"ל ולמוקד.  החיילים שענו לנו הסבירו שוב ושוב שהתחלפה יחידת החיילים המאיישים את המחסום, ועד שהחדשים ילמדו את המלאכה ייקח זמן.  זו אפילו לא נחמה פורתא למאות האנשים שהמתינו במחסום בגמר יום עבודה או יום הלימודים, וגם לא לאלה שניסו נואשות להגיע למשמרת עבודתם בירושלים.  סיימנו את המשמרת בקלנדיה בשעה 4 מבלי שזכינו לראות שיפור במצב.  כפי שהיה כאשר הגענו, כל המסלולים היו מלאים ותור ארוך השתרך בסככה הצפונית.  היו לא מעט שהעלו השערה שהמצב בקלנדיה הוא עונש קולקטיבי על מה שקרה בשבת בהתנחלות איתמר.  תיאוריה זו נפלה כיון שאחרים ספרו לנו שמצב זה נמשך מיום ו' ואיננו משתפר.

 ניסינו גם לעזור לאנשים שהמתינו במסלול 5 להיכנס למת"ק לסידור עניינים.  פגשנו שם אח בבי"ח אוגוסטה ויקטוריה שהיה בדרכו לעבודה כאשר החיילים במסלול 4 החרימו לא את האישור להיכנס לישראל.  הבחור סיפר שהוא עובד בישראל בבתי חולים שונים בירושלים כבר 10 שנים בלי כל בעיה.  לפני שבועיים עכבו אותו פתאום במעבר ואז לקח אותו לשיחה איש שב"כ, "אבו יוסף" שמו, וניהל אתו מאין משחק בשאלו "ומה אתה רוצה לבקש מאבו יוסף?"  האיש הבהיר שאין לו מה לבקש והוא רק רוצה לעבוד ולפרנס את משפחתו.  "אבו יוסף" אמר לו שאין בעיה, ובאמת במשך שבועיים הכול התנהל כמקודם – עד יום ב', ה-14.3.  כאשר ניסינו לברר מה קורה, מסר לנו חייל מהמת"ק שהאיש כעת מנוע שב"כinfo-icon ולא יוכל לעבור.  ואיפה יוכל לעבוד ואיך יאכיל את ילדיו?  זבשו.

 .