ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל, יום ה' 1.3.11, בוקר

צופות: 
נור ב.א., סנאית ג.(מדווחת).
01/03/2011
|
בוקר

 

 

04.50 – 04.00 לפנות בוקר  מעבר ארתאח/שער אפריים

בשעה 4 נפתחו הקרוסלות המעבירות את הפועלים פנימה. התור היה מאוד דחוס, מעבר האנשים בחלק זה היה מהיר.  יציאתם בצד האחר של מערך הבדיקות הייתה בקצב משתנה. תחילה יצאו הראשונים במהירות רבה, לאחר מכן לקח בין 8-10 דקות לאדם, ובחמש דקות עברו פחות מ-60 בני אדם. תחילה רק שתיים ולאחר מכן שלוש עמדות בדיקת תעודות עבדו . רק אחרי 4.15 נוספו בהדרגה עוד 3 עמדות.   יצאו לא יותר מ-30-35 נשים. רובן המכריע נשים מבוגרות וצעירות בודדות.  בסביבות 4.40 התור במסלול המתפתל אל  הכניסה למערכת הבדיקה היה מאוד דליל, אנשים התקדמו בקבוצות קטנות ורווחים גדולים ביניהן. אפשר היה לשמוע את קולות הילדים הצעירים המוכרים קפה מגיעים מן הסככה המרוחקת שבה הצטופפו אנשים, שכנראה מהרו פחות. התפילה הכללית נערכה  קצת לפני חמש. אנשים שדברנו אתם אמרו שזה היה יום קל והמעבר היה מהיר.

שינויים סביבתיים: נאסר על כל כלי הרכב שבהם נוסעים העובדים היוצאים לישראל להתקרב למגרש שהם נקהלים בו. יוצא שעליהם ללכת כברת דרך שבימי גשם עלולה להיות משמעותית.  נעלם השלט הגדול שעליו הייתה מצוירת כלנית עם הטכסט “ התקווה של כולנו“  מול הכניסה למערכת הבדיקה. לעומת זאת כל השערים והנתיבים המגודרים גידור כפול או משולש באותו אזור מוספרו. וכן תלויים שלטים צהובים גדולים המכריזים כי זהו שטח של מתקן בטחוני והצילום אסור. אלה מצויים בכל מקום אפשרי, ובכלל זה גם  במרחב שבו נקהלים האנשים לאחר יציאתם ממערכת הבדיקה.

כיוון שראינו כי זרם העוברים פחת מאוד, החלטנו לנסוע גם למעבר אייל. 

מעבר אייל 06.00 – 05.10

כשהגענו לאייל הייתה שם הצפיפות הרגילה של אנשים וכלי רכב בחלק המרוחק מן הנתיב המגודר שדרכו עוברים האנשים לאחר שיצאו ממערכת הבדיקה.  גם באייל תלויים בכל מקום אפשרי  שלטים האוסרים על צילום.  קולות  רמים עלו מבניין מתקני הבדיקה. התקרבנו לקרוסלה שממנה מגיחים היוצאים ממערכת הבדיקה,לאחר שיצאו  כבר דרך הקרוסלה של פרוזדור עמדות הבדיקה, המרוחקת יותר. אחת משתינו הלכה לאורך השביל המרוצף בעברו השני של הנתיב המגודר, כדי להתבונן בפרוזדור שמבעדו מגיחים מן הבדיקה  הגופנית ושבו מצויות עמדות בדיקת התעודות. תוך דקות ספורות הגיע איש בטחון שהסביר באדיבות כי אסור ללכת בשביל זה מעבר לקו קרוסלת היציאה האחרונה של העובדים. לשאלה למי אפשר לפנות כדי לברר מדוע ולערער על כך. תשובתו הייתה - למנהל המתקן.  בינתיים אמר לנו אחד העוברים דרך הקרוסלה כי תעודת הזהות נלקחה מאדם שניסה, בגלל הקור, להתפלל בפרוזדור של המתקן.  דקות אחדות לאחר מכן הגיע אדם שהציג עצמו בפנינו כמנהל המתקן, והסביר שיש כאן עניין בטחוני- דאגה ואחריות לחיי כל המצויים במרחב זה, ובכלל זה לבטחוננו. הוא הצביע על שער צדדי במסלול המגודר, ואמר שאפשר לעבור דרכו ולשאול באינטרקום  אם אפשר לעבור ומתי, אם בכלל. תוך כדי שאנו משוחחים עמו על האטימה של המערכת למבט חיצוני, למשל שלנו, הוא  טען לשקיפות מוחלטת . הוא הציע לקחת אותנו לראות את החלק האחורי, כלומר המסלול שדרכו עוברים האנשים עד שהם מגיעים למתקן הבדיקות. הוא לא הסכים לקחת אותנו פנימה כדי לראות את מתקני הבדיקה עצמם.  לדבריו אלה עניינים בטחוניים שצריכים להשאר חסויים.

 אלה הדברים שראינו (הערות שלנו בסוגריים כפולים):

ממרחק מה אפשר לראות סככה גדולה שמצטופפים בה אנשים ולדברי מנהל המקום שם מתנהלת מכירת קפה ומזון. הוא קרא לכך “השוק שלהם“. משם עובר שביל בקווים ישרים ((לעומת השביל המתפתל בארתאח))  המקורה כולו, עד לקרוסלות הכניסה. מעל כל זה מיתמר מגדל שמירה, ונשמע קולה הרם של אחת מעובדות הבטחון במקום המזרזת את האנשים למהר בהליכה ובמעבר.  בשעה זו היו קבוצות פזורות של אנשים וניכר שהלחץ הגדול עבר. כשהערנו על טון דיבורה ועל תלונות אנשים על דרך הפנייה אליהם, הוא השיב שהעובדים עוברים הכשרה, אבל  לא תמיד נוהגים על פיה.  מנהל המקום הצביע על  השינויים שנעשו במרחב כולו - קירוי השביל, עמדות רבות לבדיקת תעודות וכן עובדי בדיקה  רבים  גם במתקן. בתשובה לשאלה הוא הסכים לומר   כי מצויים שם מתקני שיקוף הגוף, כמו אלה המצויים עכשיו לדבריו בנמלי תעופה רבים בארה”ב, וכי אין בהם שום סכנה לבריאות המשוקפים (אלה מתקנים לגוף כולו)). לדבריו קצב המעבר נעשה מאוד מהיר, וכבר לפני השעה שש מרבית האנשים עוברים.  הוא הצביע על כך שבמרחב ההמתנה לכלי הרכב האוספים את העובדים הוקם קיוסק גדול, וכן הוקמה שם סככה, המשמשת גם למחסה מגשם וגם לתפילה. הצבענו על בעיות בניקוז המים בסככה ששמענו מפי אנשים במשמרות קודמות. גם בתי שימוש נבנו - שישה. כאן הוא העיר על התחזוקה הקשה שלהם בשל התנהגות המשתמשים בהם. כמו כן הסביר שיש שיתוף פעולה מוצלח עם המשטרה הפלסטינית בשמירה על הסדר ”מן הצד שלהם“. יש נתיב אחר, מקביל לנתיב הכניסה,  שדרכו האנשים חוזרים לבתיהם בסוף היום , ולדבריו מעבר זה מהיר עוד יותר. הוא פתוח מ- 04.00 לפנות בוקר ועד 18.00 בערב. בתשובה לשאלתנו הצביע גם על סככה שנבנתה ליד אי תנועה במרחב שבו אסור לנו בדרך כלל להיות, שנועדה למשפחות הממתינות לאוטובוסים של הצלב האדום  כדי לנסוע לבקר אסירים בבתי סוהר  בישראל (( בדרך כלל לקציעות).   לדבריו עוברים עכשיו במעבר זה  למעלה מ-4000 אנשים מדי יום. הוא טען שישראל אישרה מעבר ל4700 נוספים  והוא צופה שחלק ניכר מהם יעברו דרך מעבר אייל ולכן הוא מתכוון להרחיב את מתקני הבדיקה הקיימים ואת המסלולים הקיימים. מנהל המתקן דבר על הצורך הבטחוני החשוב שלא לאפשר לחומרי פח”ע להגיע לישראל , על דבקותו במשימתו לעשות את המעבר ליעיל ומהיר,  ועל כך שהוא  רואה בכך מעשה-שליחות.  

הודינו לו. יצאנו משם מדוכדכות. אכן יש היבטים במה שנעשה שמקלים על העוברים דרך מחסום הזה כדי לעבוד (בתנאי ניצול וקיפוח אישיים וקולקטיבים על ידי המעסיקים ומדינת ישראל גם יחד) .   שכלול המערכות  מעיד על קביעותן, על התמדן, על נירמולן, על היותן רכיב – מובן - מאליו במערכת הולכת ומשתכללת של כיבוש שהפך זה מכבר לשיטת קבע  קולוניאלית שעובדיה רואים בתפקידיהם מילוי שליחות לאומית, שליחותו של האדם הישראלי בקולוניה הפראית של פלסטין.