אבו דיס (הפשפש), הקונטיינר (ואדי נאר), ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ג' 15.2.11, אחה"צ

צופות: 
אורית., רות א. (מדווחת)
15/02/2011
|
אחה"צ

14.00 – 17.00

 

נכנסנו לשיח' סעד, כפי שאנחנו עושות תמיד, דרך הקרוסלה והשרוול הצר המוביל למרכז השכונה הנראית שוממת בין הגדרות המקיפות אותה.

גבר צעיר פנה אלינו בשאלה הרגילה: "מה נשמע". כשהחזרנו לו את אותה השאלה התחיל לדבר. הוא בן 30, נשוי אך ללא ילדים. היות והוא בעל תעודה ירוקה מובן שאינו עובד. פה ושם הוא מרוויח 5₪ עבור הסעת תושבי השכונה מקצה אחד לשני במכוניתו הרעועה וחסרת הרישיון, קורה שהוא צובר 25(!)₪ בסוף היום. היחידי במשפחתו שעובד הוא אביו בן ה- 65, שיש לו אישור עבודה אצל קבלן בירושלים. לאב 12 ילדים וכאמור הוא המפרנס היחידי. לאחרונה נפצע בתאונת עבודה והגיש תביעה לפיצויים באמצעות עורך דין מאום-אל-פחם – בינתיים העניין מתעכב אך עולה כסף. הבן מוטרד כמובן מהעדר פרנסה ומן העובדה שלאביו כבר קשה מאד לעבוד. נפרדנו בלב כבד ובאיחולים לעתיד טוב יותר שנאמרו על ידנו בשפה רפה.

חזרנו כלעומת שבאנו, ירדנו אל המחסום דרך השרוול הצר. להפתעתנו ננעלה הקרוסלה עם הגיענו אליה וחייל חמוש פנה אלינו וביקש אישור כניסה לישראל. ניסינו להסביר לו מי אנחנו אך הוא התעקש שאסור לו לאפשר לאף אחד שאין לו אישור, לצאת מהשכונה. "תחזרו למקום שממנו באתם". הסברנו שבאנו מירושלים אך הוא בשלו: "לא ראיתי שנכנסתם". כנראה שהכעסנו אותו כשטענו שזה מחדל שלו שלא ראה אותנו בכניסתנו. לדבריו אסור לנו בכלל להיכנס לשכונה, כששאלנו היכן זה כתוב, התרגז עוד יותר והסביר כמה אנחנו מסתכנות בכניסתנו. כששאלנו מה עלינו לעשות כעת, אמר: "תחזרו לשיח' סעד". וזה על אף הסיכונים שלפני רגע הצביע עליהם. רק אחרי שצלצל למי שצלצל ואחרי שתושבים רצו להיכנס, חזר והפעיל את הקרוסלה. אכן "לא ינום ולא יישן שומר ישראל"!

המשכנו למחסום סוואחרה, שנסענו אליו מהפניה שמול מאפיית זֵנָה. המקום נראה שומם למדי, שני חיילים שאלו למעשינו ואחר כך התעלמו מאתנו. מכונית הגיעה ונעצרה לפני השער הראשון, הנהג ירד ממנה והלך כ- 20 מטרים עד לסוכת המשמר, שם הציג את ניירותיו ואחר כך חזר  למכוניתו ורק אז נפתח עבורו מחסום הכניסה לרכב. מיד אחריו הגיעה מכונית נוספת והתהליך חזר על עצמו. כששאלנו את הנהג השני האם זה תמיד כך, האם אין אפשרות להציג ניירות בכניסה מבלי לרדת מהרכב? ענה שזה כנראה בגללנו ושיש לחיילים רצון להוכיח מי פה החזק. האם באמת יש צורך להוכיח זאת?

המשכנו במעלה הדרך האמריקאית, לאורך שכונת מעלה הזיתים ומשם לאבו דיס שבה לא ראינו שינוי כלשהו. גם מעבר הזיתים נראה שומם כרגיל.

מול הכניסה למעלה אדומים עיצבָּנו כמה נהגים שנסעו אחרינו ורצו להיכנס לישוב, כשעמדנו ואפשרנו למכוניות הבאות מעזריה, והעומדות בפקק ארוך, להשתלב בתנועה.

בואדי נאר זורמת התנועה מכל ואל כל הכיוונים, בקצב סביר מאד.