דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום ד' 16.2.11, בוקר
0630 - 1100
לפני שיצאתי למשמרת היום לקחתי כהרגלי את העיתון והכותרת הראשית של עיתון הארץ קוממה אותי מאוד: "שר החינוך גדעון סער יוזם תכנית חדשה לסיורי תלמידים במערת המכפלה". בתמונה הצמודה לכותרת רואים את ראשה של ענת כהן, יקירת המתנחלים, זאת שתוקפת אותנו מילולית ופיסית. שלא לדבר על מה שהיא עושה לפלסטינים .. מה לה ולמורשת ישראל?! מה למתנחלים ההזויים שם ולחיים בשלום ובדו קיום.... האם אלה ערכי היהדות וישראל?
לא היה צריך אלא לבוא איתי למשמרת היום ולראות בשמם של אילו "ערכי ישראל" אנחנו מתנהלים בארץ הכיבוש – הלא היא פלסטין.
מעבר סנסנה – מיתר
כל אחד הוא אויב בפוטנציה ולכן עומדים אנשים עם נשק שלוף בכל מקום. ארכיטקטורת הכיעור והרשע מתבטאת בכמויות הבטון שנשפכו שם ובכל הפילבוקסים והגדרות. ההתנהלות, לעומת זאת, מנסה להיות כמה שיותר מכבדת ובשש וחצי כשאנחנו עוברות שם כל הפועלים הפלסטינים כבר בצד הישראלי.
כשאנחנו חוזרות שני אוטובוסים של משפחות אסירים עומדים בחנייה.
כביש 60
חלק קטן מהשקדיות פורח. חוץ מזה הילדים הולכים בצידי הדרכים לבתי הספר והרבה מאוד ג'יפים צבאיים על הכביש ובצמתי הדרכים – בחלק מהמקומות הם גם ירדו מהכביש.
בצומת הכבשים מחסום נייד: עוצרים את כל המכוניות. התור משתרך ל 10 מכוניות בערך. הנוסעים במוניות והנהגים שמחים לראות אותנו ושואלים אותי 'למה את לא רושמת?'. הגשם מטפטף והנהגים והנוסעים מורדים מהמכוניות, תעודות הזהות נלקחות, תא המטען נבדק. כשאנחנו מגיעות לפתע מפסיקים לעצור את המוניות. אז אם בגללנו לא עוצרים את המוניות בטח גם לא היה שום צורך לעצור אותן קודם, לא?! בכלל, ההיגיון הביטחוני אומר שאם יש צורך להגן על כביש 60 אזי צריך להיות מחסום עליו ולא על הכביש שמחבר את יאטא לחברון! שתי ערים פלסטיניות למהדרין. אז הגיון ביטחוני אין פה, אלא רק הצורך להראות מי השולט, מי הקובע ומי הם הנכבשים. מחסום פתע נוסף ממוקם בצומת שבין כביש 60 לכביש 356 – רק ששם אין תור כי שם אין כמעט תנועה פלסטינית.
כביש 356
בעקבות הכתבה של אוהד חמו בטלביזיה על ילדי האשפה של יאטא החלטנו ללכת לראות אותם. מזעזע!! ילדים קטנים ממש חופרים בתוך הזבל לפרנסתם. האזור הזה הוא אזור C, אזור פלסטיני לגמרי שבשליטת ישראל! היכן פה אנחנו מוכיחים את ערכי היהדות וערכי ישראל כשילדים בגיל רך כזה צריכים למצוא את פרנסתם בזבל?! אולי שם צריך להראות איך אנחנו מוציאים לפועל את ערכי מורשת ישראל ולא במערת המכפלה ליד קבר ה"צדיק" ברוך גולדשטיין.
חברון
היום הוא יום חריג מוסלמי - "יום חריג" זהו מונח צבאי להסדרת ימי התפילה במערת המכפלה – כל שנה מחדש יושבים אנשי הוואקף ואנשי המנהל האזרחי והרבנות הצבאית וקובעים באיזה ימים יוכלו אנשי הדתות השונות להתפלל בנפרד באולם הגדול של מערת המכפלה. הימים האלה הם על פי יומן החגים של כל דת. השבוע יש שלושה ימי חריג מוסלמי כי חל החג המוסלמי שמציין את הולדתו של הנביא מוחמד. ביום חריג מוסלמי מתמלאת העיר בהמון חיילים, שוטרים ואנשי מג"ב. זוגות זוגות הם ניצבים חבושים בכומתות ובנשק שלוף במרחק של כ-500 מטר אחד מהשני ועל כל הגגות האפשריים. כאילו שמנסה הצבא להגן על המתפללים מהמתנחלים. במחסומים אין מעוכבים
– כמה מהגברים הפלסטינים מסתובבים עם כאפיות אדומות לראשיהם לציון יום חגם.
התפילה הראשית נערכת בשעה 12 בצהרים ואז מתמלאים הרחובות בגברים שהולכים לתפילה.
הצבא מנצל את שהות החיילים והשוטרים הרבים על מנת לבצע תרגיל פתע להתרגולת של 'מה עושים במקרה של התנגדות פלסטינית והתקוממות': הרבה מאוד חיילים רצים ברחובות, חלקם מתחזים לפלסטינים שמנסים לעבור את המחסומים, הצגה שלמה! מה שלא הצגה זה העובדה שבכל אזור התרגיל לא מותרת תנועה של אזרחים. המתנחלים ושוטרי ארגון TIPHעוברים, אך הפלסטינים מעוכבים. רק אחרי התערבות שלנו אצל הקצינים הם מורשים לעבור. אחד מהפלסטינים, איש חביב ומבוגר, אומר: "אנחנו כמו אורחים במדינה הזאת, ולא אורחים רצויים..." כשאחד מהמעוכבים מנסה להתקומם ולעבור עוצר אותו חייל גבעתי בחסם אנושי: קת הרובה מונפת והוא דוחף אותו. צעקות שלי מזעיקות את הקצין שמרגיע את החייל ומרגיע את הפלסטיני.
בסוף התרגיל אנחנו מזהות את מח"ט יהודה והולכות לדבר איתו על כך שלא היו מעיזים בבאר שבע או בתל אביב לעשות תרגיל כזה בלי ליידע את התושבים ושלא היה צורך לעכב אותם אלא לתת להם לעבור. "צודקות!" הוא אומר, לא חשבנו על זה. ונותן לנו את כרטיס הביקור שלו.
מעניין אם אותו מח"ט יסכים לסיורי התלמידים בתכנית ההזויה של שר החינוך?! בוודאי שהוא יסכים וגם ידע שבכל סיור כזה עוד ועוד זכויות אדם ייגזלו מהפלסטינים. אבל הם שקופים ולא קיימים, הרי. איך אמר דויד גרוסמן – נוכחים נפקדים. זאת פרצופה של ישראל 2011: גדעון סער ופאינה קירשנבוים.